Bikkūrē hā-'ittīm · 1826-01-01 · 1826 - תקפ״ז · p. [Seite 266]

&> ( s6 ) <*3 מה כונת הפועל, כמו שהוסיף מדעתו. הנה נמס ימל זה משאלת התכלית? ולכאורה נראה שהנונה היא התכלית אשר אליה ינון הפועל? גס לא יתכן לאמור ששאל ימרו לבנותיו נמה שאמר מלוע מהרתך לנוא היוס, מה נונתנך בהביאה המהילית, מאותו הטעם עצמו שזנר שלא יתכן שאלתו לאיזה תכלית שתתן מהרה? גס נראה איזה כתו3ים סותרים זה הכלל שהניס ואחר 3ינותי 3ספרים ו3נונמ אלה המלות אשר הטביעו מנימי הלשון על אדני ההגיון, דאה זה מצאתי שצדקו ד3ריו 33חינה הכללית, אך שהם צריכים הדח3ת 3אור קצת פעם להוסיף עליהם ופעם לגדוע מהם, ועתה הנה באתי אמריו למלאות את ל3ריו. ול3אר הענינים האלה על 3ורין, כפי אשר תשיג ידי כאשר נחקור אחדי ענין הסנות כמותם ואיכותם, נעמוד על שלשה דרכים אשד 3הם יסנ3 ד3ר מה הוית המסו33 ממנו * (א) הסבה הפועלת (ריצו ווירקענדע צזורוצוכע), והוא כלכת שהטביע ה' ניצודו/ הן3עלימייםהן 3לתי מייס, להוציא ולהמשיך לבד אחר. הן מלעת הן שלא מדעת• כיוצא נזה נאמד שהחמה סנה פועלת אוד היום׳ האש סבה פועלת הבערה, המכה סבה פועלת הצער« מטעמים סנה פועלת הנמס, התקוהסנה פועלת השממה, הדאגה סנה פועלת התוגה, הזריעה סבה פועלת הצמיחה, האב סבה פועלת הנך והנה כל הסבות כאלה יקדימו את המסובב מהם 3«p, גס יש שיתהוו עמו כאחת, אבל אי אפשל שיאותר הויתן אחרי הוית המסובב, כמבואר בחכמת ההגיון• (ב) חסכה הגורמת (ריצו בעוופגענדע צוומצו3ע), והוא״נלמה הממשיך לנר אחר, לא מפני שהוא מוכרח נטבעו להוציאו, כי אם ע״י רצון איזה נעל לעת הרוצה בהצטרפות הזאת הראוי' נפי לעתו להמצא אם גמל ראובן לשמעון הטונה שעשה לו, הנה הטובה הראשונה הסבה הטונה השניה לא מפאת טבעה המנרחת התולדה הזאת, (אשל לא נולדה כלל אס היה ראובן כפוי טונה), ני אס גרמה נלנד הרצון נלב לאונן לעשות כך והיא תקדים תמיד את המסובב בזמן, ולא תתהוה עמו כאחת לעולם, לפי שתבדל מהסבה הפועלת נמה שצריכה אמצעי, דהיינו הדעת המשקיף עליה בהוצאת המסובב ׳ *) מה שאין כן בהאחרת« אשל היא פועלת המסובב גרידא בליאמצעי• __ (ג) הסבה *) להיות ההתקפה הזאת פעולה הנופלת ת תת הזמן 'וצריכה א״נ זיין מה בין המהות סמסבב להתהות המסובב