Bikkūrē hā-'ittīm · 1826-01-01 · 1826 - תקפ״ז · p. [Seite 248]

f S7 ) «o או ללכת אל בית המדרש, ולשקול על מזוזת הסכמה/ ובכל הזמנים אפילו גיוס שלב וסגויל, נמצא הוא חושק בלתי משיג• ומה עשתה לו זאת? רק העונג דק החינוך הנפסד אשר הגיע לו מאבותיו מנעוריו/ על ידי אהבתם האולת וחבת שוא —! ומה מועיל יהיה בנעל יך/ אשר תסמר שעלות ראשו מלוח סערה, ולנו ממקומו יתר ממטי סוחף, תאחזנו השבן משמש יומס ינהו וירח בלילה —; יירא לעבור במים ואגמים מפני נוזליהס, ולנו כדונג נמס מהציג כף דגלו על פני חוצות, פעם גשם שוטף, פעם קולות ונרקיס! — עליו נאמר נחומןלשיכים, ונעשן לעיכיס, לא יצליח נ״א לשכב בין משפתים׳ ואחל התנור והכיליס — 1 על כן אין טוב כ״א ללכת בנתיב'הטבע, ולא נטה ימין או שמאל, כי דרכיו דרכי נועם, וכל נתיבותיו שלום ־ הניחו להילד לפזז ולכרכר נחון אף נימי החורף, ישאף רוח טהול/ הוא מרפא לנפשושקוי לעצם, ואל תעטפו אותו בשמלת עוד ואדרת שעל לחממו יותר מדאי הלא אנחנו מאים שהאיברים המגולים תמיד כמו־ הפנים החוטם, והיליס, סובלים קול וחוס ׳ גשם ושלג עליהם יזורנו והמה מתחזקים ומתקשים ע׳י ההרגלהתמידי/ ולמה יגרע שאל חלקי הגוף מהם? — וחכם ערבי אחד ענה לאיש אשר השתומם עליו,י נאשר היה הולך ערום ויחף בקרה, » איננה תרכל גס אתה לסבול הצנה והקרח הנורא ולא תדאג על חוטמן — “ משיב האיש והנה החוטם נבר הורגל מראשית העריסה; ויאמר החנם א״כ הגע בעצמך/ מה תשתומם עלי, ני נל גופי נהפך לבשר חוטם — I נס ביום שלג וגשם או דוח ני יסער, הניחו להילד לצאת על פני חון מעט מזעיר, למען ירגיל עצמו לסבול תהפוכות הזמנים נל^, מוס וקול שרב וזרם,סתו וקין ונל התקופות * בחדדי משננו תפתחו את החלון בכל יוםבבוקר, בקין נמו בחורף למען יתפזרו האידים הסמיים וקטורי סעפושים ׳ סוף כל דבר הרגילו וחננו אומו שיסבול כל ההשתנות להקשות גופו כחלמיש, ולא יהיה עצל ונידס, רך וענוג, נער יפה אדמוני אשר נמו שבלול תמם יהלוך לפני שעש — כי אם נעל חזק ובריא/ ינון כזית לענן, ובאחרית איש חיל ורב פעלים! יאם אמרתי שההורים לא יחננו אס ילדיהם נדרך מפונק וריכוך, להתיש נוחם כנקבה, לבד נענין השינה צריכים להפיק נמעט רצונם, תפלט בעודם קטנים בני שלשה ואילך, מפני שאין לבר שעוזר לבריאות תכונת הגוף כמו השינה* אמנם צדינים ג״נ להזהר כאשל יגדלוןהנעריס שלא יניחו אותם לישו! נעצלתיס ען כגון היום, כ״א ישגיחו להרגילם שיפנימו