Bikkūrē hā-'ittīm · 1826-01-01 · 1826 - תקפ״ז · p. [Seite 243]

S* ( 32 ) «3 לנתסו עלמת 0יחיה יי"1 ז>>< גס מצל הסנלא לא יחמי/ שאסנלשונות גני אלם הל3ו מלי?, נמו(3עלייען טלעסטען) וכיוצא להסכיל הד3דים, אין הל3ל כן 3ל"הק׳ שנק3צו גאו הטונות נלן אל שלש לבל שמסתעפים ממנו. ושלשןהוא העתקת המחשכהכנחת מל3ל לד3ל/ ומה לי אס מעתיק אותה מא3ל לשמחה, או מצלה לשמחה או מלעה לטו3ה/ נלם נחמות הן, ומוגנות מן הענין שנאמלו בהן > ונסמך להן מלת על שהוא נמו נענוד׳ לנחמו על אביר " נע3ולמותא3יו, לנחסעלמת3ע3ולאדם מת, וזהשמוש על נהלגה מקומות, וכן וינחם ה' על הלעה, 3ע3ול הלעה, ונן נלס• ופעמים נסמך לו מלת אל, נמו ונחמתי אל הרעה (יייייי• כ״י ג'> ׳ ני נחמתי אל הרעה (יי"5 י׳) / ופעמים סמוך לו אות מ״ם, נמו זה ינחמנו ממעשנו ונארנוהו למעלה« ונן דו* אנחם מצרי (ישעיה א' ג״ד)׳ נלומי מרשיע צליאנססמאשל חשנתי, .וכן ני ינחם ה' מנאקותסמפני לוחציהם ודוחקיהם (6וסטיס 5' י'1'). כלומר מפני נאקתישראל, ינחם ה' על הרעה שצוה עליהם; ורעמה יבוא על נכון מקרא ותכל לול לצאת אל אגשלום« בי נחם על אמנון כי נזת <ש׳5 י'נ ל״יס׳ ני גס על אבל יונח מלת על ונמו שאמרנו« ויהי׳ פרושו כפשוטו שנחם מאכלו, נמו שפי׳ המפלשים ז״ל, אלא שפירוש זה׳ עם נלמה שפי' עליו הלל״ק והאפולי ולי״א ז״ל, נס שצי הפרושים הנתוצים על זה 3אגרות המשכילים הנ״ל לא ישרו כעיני« ולא אלכה לכלים להשיב עליהן, לק אודיע לכל חדש מה שיראה ל* בפרושו» ואפלשנו כקצלה: המלך לוד התאכל מאל על מות אמנון כנו, מאנה הנחם נפשו בכל מה שנחמוהו זולתו, וכנל מה שנחם עצמומדעתו׳ ונעלות הנתוג ויתאבל על כנו מ* הימים, אע״פי שאפשר לפרשו על הימים סנזנרו נפסוק של אחריו ואבשלום וגוי ויהי שם שלש שנים (שם 00 ל׳ת)׳ לפי פשיטו ש3 על כל ימי חיי לוד, שלא שנח צעל זה כל ימי חייו, תמיל רשעלה מחשנות אמנון על לכו המאכל עליו, ומקן שלש שנים לפלילת אנשלוס, נעתקה מחשכת אכלו למחשכת נקמה, שנוען לצאת למלחמה אל מלך נשול להלחס עם אנשלוס ולהרגו כמשפט המלונה, ני אמל שהלג את אמנון הכנור לרשת את המלוכה ני הוא אחריו, ונענין סרצחת גם ילשת* 1היה לאוי לדוד לדונו כמשפט מות, וסנול לוד שאז משוב נפשו למנוחתה וינחם מא3לו, וזהו שאמד ותבל רול לצאת אל אבשלום ׳ כלומר לצאת למלחמה אל אנשלוס, נמו לעת צאת המלכים <ש'ג י'א 1♦'ז׳ וגם חנח הוא יוצא לקראתן וארבע מאות איש עמו (5יאשיה ל״י י׳)׳ כלומר למלחמה׳ ואמר הטעם ני נחם על אמנון כ׳ מת, שעל ידי שהעתיק ממשנת אכלו וצערו על אמנון ני מת« למתשנת המלחמה פס אנשלום * מצא