Bikkūrē hā-'ittīm · 1826-01-01 · 1826 - תקפ״ז · p. [Seite 242]

ס♦ ( 31 ) EH p51 הקל, ועל נן לא נמצא נן עכל המקרא׳ וטעם הד3ר נשען'על כלל גדול׳ חקרנוהו ומצאנוהו מון ננל פרטיו, גס רמזנו עליו נמקומותרנות נמחנרותינו• ונספר המלות שהוצאנו עתה לאור, נתננו מעט מזה נחלק כשלישי ממנו(פרק חמשי 3׳ ג׳) נשדנדנועל ההנדל שנין פחד נקל למפמל 3ננד, וענין הכלל הוא׳ שנל שרשי הלשון הזה המונחים על פעולות שאי אפשר היותן זולתי על ילי משפטי השכל׳ נמו מנין משכיל מוכיח וניוצא אינן כתוניסנקל, וכן שלש נחם׳ נ* אי אפשר לאדם לנחם את זולתו הן מאצלו הן מצעדו או להעתיקו ממחשנה למחשנה / אלא על ידי לנרי שכל ולעת׳ הממקנליסעללג השומע, על כן לא יתכן לומד נחמו אלאנחמ׳ו נננל• ושפא משאל אם נן האישהמקנל תנחומי זולתו׳ או האיש המנחם את עצמו מדעתו, למה הניחו על זה תמיד הנפעל או ההתפעל׳ ולא הניחו עליו הפועל הדגש, זולתי שתי פעמים שנזכר הפועל ונזכידס נסמוך? הטעם לפי שלנרי המנחם ׳ או ציורי מחשנות עצמו, אינן פועלים התנחומים 3הנרח ננפש השומע׳ כי אפשר שהמנחם ירנה דנרים׳ או הוא מלאה לעצמו מדעתו הנמומים לנים׳ ואעפ״ג נפשו לא תתנחם, ני הנחמה הגמורה מעשה הנפש היא, ואם לא תאנה אין האדם עצמו מושל עליה, ונל שכן זולתו המנממו׳ וראיה מאנה הנחם נפשי (הסלים ע׳י ג'), כלומר אף ני חפצתי התנחם מיגוני׳ מאנה נו נפשי׳ ולא תתנחם הנפש על שתרצה בטנעה להנחס, לכן כשנאמר ננפעל וינחם׳ יפה מורה על ההכרח הפשוט מצד הנפש שהיא רוצה בכך נטנעה ׳ אבל כשנאמר וינוחם יורה על ההכרח מל ידי לנר אמצעי המכריח, או דברי לעאו, או לנרי זולתו, וזה שקר׳ שאף אס הם'גורמים ומסייעים׳ אינן מכריחים את הנפש סתתנחס ונמו שאמרנו וכל זה נאלם המנחם׳ או המתנחס מדעתו שאינן מושלים ננפש ממשלה הכרחית׳ לא כן השם נ״ה שמלנוחו בכל משלה׳ תירו הדומות והנפשות כלם, כשהוא ינחמנו מא3לנו ומצרותינו׳ יש נילו לעשותו נאופן שתוכיח הנאש להנמם נתנחומותיו ׳ ועל זה יתצן הפועל׳ נהסתנג הההנרמננפש מנחהמנחם׳ ולכן כתוב עניה פוערה לא נחמה (ישעיה י*3 י׳יי), כאיש אשר וגו׳ כן אנחמכם ובירושלים תנוחמו(סס ם״ו י״ג)' שתיהן על המנחם העליון ית', שאם הוא ינחמנו נ״נ ׳ תנוחם העלה כלה, וזולת זה מאנה הנחםנפשנו; וזה ענין צח כחכמת הנפש, ולמשכיל עליו יועיל לפרש נמה מקומות סתומות, ולעת לננון נקל• (מל! שהבדילו המשכילים הנ׳ל נין נחמה של מרטה ונין נחמה של אנל נמלת על, ואמרו שלא מנוא אצלאנל׳ יק אצל חרטה׳ מלנל שהמקדאות סותרים ינריהס, צי כתוב לנח גי ו על אנץ (ד׳ה ח׳ י׳י׳), לנחמו