Bikkūrē hā-'ittīm · 1826-01-01 · 1826 - תקפ״ז · p. [Seite 244]

( 33 ) «S (נצא נחת והשקט מצעדו׳ ומופת על פמשנו מעשה יואב עסהתקועות, שאס נפי יתל כפרושים, שהצד השוה שנהן שמחל המלך לאנשלוסמהשעשה, ונלתה נפשו לדאות פניו/ מה הוצרך יואב לתתבולס זו? ולמהדנלההאשה למלך קשות שישיג את נדחו, אס המלך מדעתו ננסן* לראותו? ולמה השתאוה יואב למלך על שקנל הונחתו, ונחשג נעיניו למציאות מן ומסד נעיני המלך? ויותר מנל נששג אנשלוס צוה עליו המלך שלא ילאה את קניו" וזה אות ני לא ש3 מדון מפו מעליו ׳ אגל האמת נל השלש שנים שהתאגל דוד על אמנון לאבשלום נגמול/ החליש יואג. עדישנח המלך את אשר עשה לו, ואס לא ישנחנו יסתל שס אנשלוס על מות המלך ׳ ואן יניאנו ירושלים וימליננו תחת אגיו׳ אגל נשואה עתה ני דוד נחם על מות אמנון ורוצה לצאת למלחמה, הבין יואב ני ל3 המלך על אנשלוס להרגו, ואלגרו וידע יואב כן צרויה, כי לב המליך b9 אכשל׳ום(ש׳א י׳ו א׳). נלומר על אנשלוס ל3 המלך להלחם׳ על נן העלימו ממנו׳ אז הוצרך לתחנולה, לשוס דנרים נפי התקיעית, כי ירא הוא עצמו להוניח את המלך או לדבר טו3 על אנשלוס• והלנלים ששם 3פיה היו דנרי צדק ומישרים ותוכחת מגולה למלך, וכנרנארנו פרשת התקועית נלה 33ית השני מספרנו נן נעול (חלר י״אמלון א׳ 3׳ ג׳ ן" ה׳) ונכבדות דברנו 3ה• וכאשר דוד נצלקתוקילתונחה זו, שלא להרגו מפני הספק אס הרג את אמנון נשנאה, או נאפקייוסות למלוך תחתיו, השתחוה יואב למלך, ונמש3 לו למציאת הן בעיניו, ולכן נששג אבשלום צוס המלך שעל כל פנים לא ידאה את פניו מטעם שאמרנו• ולדעתי פי' זה בלול נשמש ודומה לו מקרא הנהעשיו אחיך מתנחם לך להרגך׳ ופרשנוהו למעלה• ומלת לך גס היאבמו3ע3ודך, נמו אמרי לי אחי הוא ׳ וההתפעל על ההתאמצות לנקש נחמה להשכית צעדו ונן ננת3 על דדך המשל על השם נ״ס, להודיע שמנקש להטיב עמנו, כמו ועל עבדיו יתנחם וכן וימאן לרתנחם, שאילו התאמן לגקש מחשנות תנחומים ׳ אולי היה ממנחם, אלא שמאן לעשות לן מצד השנל/ ייטעס ני איד אל נר אבל שאולה, ונפדושינו לס' בראשית נאמוהו• לנה נתגלגלו הדנריס על דנרונממתא שהתעוררו עליו, שנאמת היה ראוי לניר ענינו, ני השנח הזה הוא נפי נל ישראל יום יום, ונפי שנאלנוהו יילל השנח היותר גדול שאפשר לנו להלל נו את אלסי ישראל, נלוך ה׳ לעילם אמן ואמן י נפת,»« היוץ ו ו«ז ל * מכתם ג