Bikkūrē hā-'ittīm · 1826-01-01 · 1826 - תקפ״ז · p. [Seite 241]

( 30 ) עצמו, ני נמס קלוב לשלש נמה« והשדשיס הקדוניס כאלה בלשון עבלי נותנים טעמם האחד נחבלו« נמו שהזכירו המשניליס הנ״ל נאגרותיהם, ועוללנו על זה בכמה מקומותנמחנלומינו, ונן נחם המולה על ההעתק« היא עצמה הנחייה שהאלה מנחם מחשבותיו ממקומותיהן הלאה ואולם סרש נחהגבלל בהוראתו משרשים הלומים לו נמו הלו« נהג, נהל וכיוצא« שאינו נופל אלא על ההעתק ננחת ובלי צער« וגס על זה התעורר אחל סן המשכילים הנ׳יל׳ ואילו ראה מה שאמרנו בחבורנו חכמת שלמה(פלשה י׳ פ׳ י׳יז) על זה ברחבה/ היה ראוי לו שיזנירני לטונה׳ ני שם באלנו זה על נכון« ולכן אי אפשר שיבוא שרש נחס על העתקת מחשבת האלם מטונה לרעה ואולם זאת הדעה שאנו מכונים אליה, ענינה דעה ממש« שמנאנת את הנפש« כמו האבל והיגון וכיוצא בהן שמצערין את האלם, שאין ספק שעליהן לא יסמן שלש זה, אבל אם ישמן על השתנותמטונה לדעה נפשית« נמו נשוב צדיק מצלקתו לעשות רע, ונענין התוהה על הראשונות, יש מקום לכאן ולצאן אם יונח עליו או לא« ני מצל שהרעה שחושב לעשות, עושה נו כסת ליצרו, יורה עליו לשון נחמה• ואמנם לפי. שנחת זה איננו נחת ליוצרו ב״ה ולא נאת למעלת נפשו העליונה באמת, אפשר שלא יאמר עליו לשון נחמה י ולעמי נוטה לצל הפני שלא יאמר עליו, בי לא מצאמיו על לרן זה נשום מקום« ואילו השתמשו נו נם על לרן זה, נמו שמצינו לטונה אין איש נחה על רעתו (י”ייה יי' י)׳ היה כתוב גם על המשנה מטונה לרעה, ואנחנו לא מצאנוה, ואם נעבור מתנחם לך להרגך (ביאשיי* 3י, יי׳י), שנאשרעגמה עליו נפשו בעבור הברכה שברן אביו ליעקב, לא מצא מרגוע ליצר לנו הסוער נו, על שנעתקו מחשבותיו להרוג את יעקב, וזה נחת ליצרו, ירעה לנפשו ונאמר נו לשון נחמה, לדעתי שעל כן נזנל בהתפעל, שמלבד שהוראתו על ההתאמצות למצוא שקט בלבו, יורה גם על הענין הדמיוני נמו מתעשר מתרושש נתסנמה, וכן מתנחם האמור פה נפי דמיון עשו, שעשה נמת לעצמו לא נפי האמת, ומקרא ני נמס על אמצון לפרושנו שנפרש עליו עול נעז׳יה, היה נחמה נארח משפט, נחת ליוצרו ונמת ליצרו ונפו שיתבאר• ומטעם זה סמוך אל השם גס נשמשנה מטונה לרעה, נמו ונחמתי על הטובה אשר אמרתי להיטב עמו(יימיס י״״י י'), נחמתי כי המלכתי את שאול(ש״א ט״ו י״א), כי נחמתי ני עשיתים(יייזשיה י' לפי שכל לרניו משפט, ונמו שבארנו למעלה, ונאמרו וגם הוא חנם ויבא רע (יסעיה ל//א י׳) ונאלנוהו בנית השני מס׳ גן נעול (חלל נ׳ חלון י״א)• והנן• והנני אומי עול׳ שהלין עם המשכיל הל׳יי אהרן שלא יבא שרש נחם בננין