Bikkūrē hā-'ittīm · 1826-01-01 · 1826 - תקפ״ז · p. [Seite 238]

( 7» ) שהים מיגיש בלבו הרגש» אומה האה3ה אשר?הימשך אחריה כהמשכו אחדי אמו, ויתוקן בזה מל» אחרי שהוקשה לדעת כל המפרשים) י. 00 לטעמך שהנח» על מלת ויברך יהיה המברך נוי»/ הגה זה גכון כשיהיה המ3ורך גדול מהמכרך אותו, אולם 3אוןת הונס פעל זה גס על גרנת אב לגנו וכדומה לו, ואז יהיה 3הנרמ המ3ורך כורע לא המ3רך■ אמנסגספד זמירות ישראל(שייי׳י*) נמתי הטעם מפיהד״מבימן ז״ל מענין נתינת ברך ר״ל! חזוק וקיום ( כמו שטעס ויכיר?פיעל הוא נתינת כבוד), אס?אלם או ע״י הוספת קנין מה׳ ומזה קח נא את ברכתי (מיין געשענק) ׳ או ע״י דברים בעלמא כנותן שלוס לחנייו (גדי* סען) ובברכת הגדול לקטן(זעגנען), ואם אצל השם יתעלה בדרך השאלה על הכרת קיומו מפאת שליחותו(לאנען ׳ פדייזען) * הגה יברכך ס׳ ברכת ישלים כאות רעך החפן 33דימך וצמא לאהגמך יואל1 בר״יל מכתב חמישי על טעם ונחמתא כמאסף לחדש חשון תקמייו לפ״ק, ראיתי שנים משכילים מאנשי חמל אפל?עיר הזאת, נלחמים מלחמת מצוה, ליישר טעם מלת ונחמתא, שקנעו קדמוכינו ז׳ל?נוסח הקדיש שיסדו, דאיתי ואשמח, ואן» אס בהוראת מלת ונחמתא, וגס בפירוש הנמוגים שנאו?אגרותיהס, לעתי נוטה מדעת שניהם, סון> סוף דברו דבלי טעם* גם אין פלס ומאזני משפט בידי להכריע ולומר קבלו דעתי ׳ אך נאחל מהם אמוה דעי גס אני, והקורא ישפוט בצדק, ואת הישר בעיניו יבחר לו• והנה הוראת שרם נחם, באמת הוא על ההעתקה ממחשבה למחשבה, ורמזתי עליו בכמה מקומות נמחברותי ולברר הענין מעט, אעתיק בקצרה מה שכתבתי בפירושי לסי בראשית בפי׳ פסוק זה ינחמנו ממעשינו <ניתשיי! ה׳נ'»)• וכך אמרתי, צרינין אנו לפרש תחלה מלת ינחמנו וכל שהן משרש זה, ני לד״ק ז׳ל אמרבס' השישים׳ ני וינחם יצחק;סס ינ״לס״ז), כי נחם על אמנון כי מת (שמואל נ' י״ג ליט)׳ ורבים לומיהן׳ כלן עניןתנחומיןוידועהוא• ועניןאחלכינחמתיכי עשיתים י5ראשית יי ואין איש נחם על רעתו(יימיה יי' 0׳ ורבים דומיהן, כלן ענין חלטה• ואני אומר אע״פי שנראין כשני ענינים, נל מס שהוא משרש אחד ומננין אחד עניניהן אחל, ניכלם על ההשתנות וההעתקה ממחשבה למחשבה אחרת, ני החושב מחשבת אגל על מת, או חושב מחשבת יגון על צרתו, ונעתק