Bikkūrē hā-'ittīm · 1826-01-01 · 1826 - תקפ״ז · p. [Seite 235]

(2i) *es דהיינו או נמדדגה או לעדן עומד ויוצא נילוהיתה נונתס על הפעולה הראשונה, למה לא נשמש גקל שהוא השורש גדילאבלי סימן הדגש? ואס אמר יאמר איש שכונו על פעולה חזקה ׳ שאי אפשר לאלם לפעול בלי נח רב, בולאי שאין הדין עמו• ני הנה נאמר פעולות אכיל דש שניהם בקל׳. אף שהאחת היא קלה והשניה חמורה מאוד * גם מה לנו להעיד באמירת פעולות שונות החזקות הן הרפות, נהיות שבאמת לנל פעולה ופעולה יצטרך נחמה אס מעט ואס הרנה/ ונל עול שלא נכון אליה הנחות הנצרנין לה לא תהי׳ פעולה נלל, אכן אס נתוסףנח על איזה פעולה שהי׳אפשי להתפעל נלעדו רק לא באותו המדרגה, אזי נעיר עליו נננין הנבל, נמו אכל שהוא כליון גמור ויותר מן נאכל• ודוק * (ה) ומה שאמרת טעס הנפעל נעבור התלמותו להתפעל וכמוהו החלטה והנחמה אשר מצל אחד המה מקבלים הפעולה והוא הרעיון השני ומצל אחד המה פועלים ני הדחיקו הרעיון הראשון, הנה זה לא נראה לי מ3' טעמיס: (א) שלדעתי אין הודאת שורש נחס על קבלת הרעיון הב׳ ני אס על ההסרה מן הראשון לבל, כמו שהעירותי נבר ע״ז לעיל, וכן (3) לא יהיה טעמו הרחקת הרעיון מעל האלם, ני אס להיפך הסרת האלם מן הרעיון, ואס נעשה זה ע״י דני אחר מחוז לאלם הניחם הנה אז יהיה האלס ההוא הנפעל, ואס נתהוה השנוי בו בעצמו אזי יהיה המתפעל, נעו שגלרת אתה ההפרש ■ביניהם, ני הגדל ההוא נכון מאוד בעיני , אל בהיות שלפי תוללות העולם הנברא אי אפשל לשנוי בלי סבה הגורמת, לזה היה לן לשמש בלשון אחל, ותחת מאמרי " אם נתחלש לבל מה, ובל* ״נתחלש לבר מה “, היה מן הראוי לאמוד, אם נתחלש לנר מה חוצה לו, ואם נתחלש בו בנפשו באחת מכוחותיה (ו) הנלל שהנחת על שורש נחם ואחריו מלת ע?1 שהוא תמיד לשון חיטי׳, גם הוא נראה לי נכון אולם לפי מה שאמרת טעם הכתוב ותכל נפש דוד לצאת אל אבשלום ני נחם אבשלום על אמנון, כלומד התחרט עלמה שעשה ובעבור החרטה הזאת נתפייס לו אביו, היה מן הראוי להנתב ני המיתו תחת נ׳ מת• לכן לעתי בזה ני נחם לול ונתדגמנובל״א(עראיזט אנלערס זיננעס ווארלען), כלומד שבראשונה חשב שחמס גלול נעשתה לו מאבשלום ורצה לקנא את קנאתו, אבל בעת ההיא רחס מהדעה הזאת וחשב ני הסיב אמנון עצמו את מיתתו במה שכזונהעשהנבלהאת בת מלך אחותו והסית עי״ז נקמת אבשלום׳נגלו; ואם נן לא לבל שיתכן אלא גם יתור! ההתאבלות נל הימים כגל מה שעשה בננו הקטן החולה, ני בזה יתוסף הצער על ני סר ננומלדך הישר ולא ישוב אליה עוד ונמו נן נתרגם גס על