Bikkūrē hā-'ittīm · 1826-01-01 · 1826 - תקפ״ז · p. [Seite 220]

^* ( 9 ) «<£ נמקימה עומלת, ואולי טנע מחוזי ארצותינו הצפונים הקלות אשד אנחנו יושניס נהן אינן מונשמת לזהידות הזאת או סנה אחרת נול עת לוזנמי הטנע אשי על נן לא הנהיגו את מליחת הילדים אצלינו / ואין לי עסק נחכמה ההיא: , ומה תימא על לגלי החנם מוהר״לאנרהס, ני לפי לעליו אשד ידצה להוניח שהחולי הזה היה ידוע לחנמינו ז״ל וירצה להנליע הימי ענין האינאקולאציאהן מאשר לא וכרו מאומה ממנו, ואני בעניי נראה לי להניא ראי׳ לאיסור מזה, ני אם יולעיס היה מחלי הזה היה להם להניא עניז האינאקולאציאהן או הענין ההוא אשר השתמשו נזה להמשיך החלי הזה עליהם אם יישר נעיניהס ונשר הלנל לעשותו ני מסנלא אסור הוא נאשר הונחנו נדנדנו סניל, אלא וולאי גס לפניהם לא ינון הדרך הזה: ואם קנלה היא נאלצות הנלנריא את אשי העיד החנם מוה׳ שלום ני״זאגלו נלנלי המנס מוה׳ אנלהס אשל מן אז עולם גס מימי לנינו יצחק אלפסי היה נוהגים נהיתר האינאקולאציאהן, מיינואאמוי המלך ושד גלול נישדאל נמוהו לאסור את אשר ננל עשוהו להיתר, אנל אינו נלאה נן מלנרי החנם מהו' אנרהס נעצמו את אשר הגיל החנם מהוריי שלום ני מימות הרג אלפסי נהגו ק; ומי יתן איפוא וינתנון מיליו ויחוקועלספר טעמי ההיתר אשל עליהם סמנו נמלינות ההם ונננה גס אנסנו מהם: כטרם היות לנו ננה, או אשי יודגיססנסל׳אאו מי מחנמי הלול ישית ילו נין שנינו ויוניחני נחנמתו ונתנונתו ני לא לנלתי נמנה. אין אני רואה אך גם שמן היתד לאומה הננחרת להשתמש נענין האיני אקולאציאהן: יאם אמנם השוערים והשומרים הזקנים אשל נעלי ישראל ימצאו את לגדי אלה ויעילו ויעוללו אלי לשאת את ללילי מעלי לאמי ני שגיתי * אענה ואומד אני שוגג נטרס שמוע את טענותיהם לנגדי ואנטל לעתי ייפני דעתם ני לא עלי ני אם עליהם לבנות את נרם נטע שעשועים, געשה פה פיורלא יום ל׳י״ג אלול מקמ״ו לפ״ק*. א . ל כ חשיבה