Bikkūrē hā-'ittīm · 1826-01-01 · 1826 - תקפ״ז · p. [Seite 207]

C 206 ) ♦^2 ל}ון ילאיויעשה׳ יעשה פה שהם מקבלים בשממה• והנה תרגוס השרש הזה איננו נלל(veile), אלא (graium habere), ונמשך מזה ני מה שאנו קוראים גשם לצון (voluntas) לא הונחה עליו מלה מיוחלת בלשון הקדש, לק ישתמשו נמקומה גשדש חפן: לא חפצתי לקמתה׳ לו חפן ה' להמיתנו, ואס לח ימפון לגאלך׳ כי חפן ה' להמיתם, ולעת דדניך לא חפצנו, גל אשד חסן עשה* והנהילוע ני אין אלם מצה בנוהג שבעולם אלא מה שהוא מפן בו והוא מוצא בו הנאה לעצמו; על נן יצדק לשון מפן על הלצון: אלא שאחלי שהסכימו להשתמש בלשון חפן על הלצון, נמשכו להשתמש נו גס במקום שאין לצון הרוצה להנאת עצמו נלל, נמו ני חפן ה' להמיתם; וזה מדרכי ההשאלה והרחבת הלשון, אשד אין שוס לשון נקיה מהן והנה הדבר גרור ני המקבל הוא הרוצה " והדבר המקובל הוא הנרצה, והמשתדל להיות נרצה הוא יקרא מתרצה, נדנד שנאמר ובמה יתרצה זה אל אדניו; וחלילה חלילה שיהיה המלא מתרצת ברחמים! אךמי שהתקין המליצה ההיא, לקח אותה מלשון ארמית האומדת אתתד; ולא נכון לעשות נן, מאחל שבלשון יהקדש משמעותה בהפך, ונמצא מחרף ומגדף והתימה על המדקדקים מגיהי התפלות, שתקנו דבלים לבים שלא היה בהם צורך לתקין, והעלימו עיניהם מן הענין הזה שהוא קשה מכלם ואני בסדר תפלה הנלפס עס תרגומי בלשון איטלקי תקכתי הלשון ונתנתי: הרוצה ברחמים ומתפיס בחחנוגיס רצח נא והתפיס לדור עני שרש אבה לא יורה כלל על התאוה, אלא על הסכמת הלב ללבד אמליס, המבקשים ממנו שנעשה דבר מס (J(assentire אס תאנו ושמעתם, היאבה ריס עבדך• ולפעמים הוא כולל נסנן גלוי הסכמת הלב, כלומר, אמירת לוצה אני; נמו לא תאנה לו ולא משמע אליו, לא תסכים עמו בפין ובלבבך׳ ולא תשמע אליו נפעל• ונבדל לשון לא אבה מלשון מאן, ני הממאן אומר בפירוש לא חפצת, לעשות הדבר; אבל אשר לא יאנה לא ישיב לבר, לק ישב ולא יעשה על כן מליצת לא אבה ה-א מליצה שיללת, שאין במשמעה שוס מעשה, רק העדר מעשה; אך מל-צת מאן היא מליצה מקיימת, ני יש במשמעה מעשה, והוא אמירת לא אעשה. על כן כתוב וימאן אלום, ני השיב לא תעבוד בי; ונמוב ולא אנה סימון, ני לא נתן שוס תשובה, לק אסף את כל עמן, ויצא לקראת ישראל המלגלה רכן ולא אביתם לעלות, ני לא אמרו בפירוש לא נעלה׳ דק בנו והתרעמו על הקדוש נדוך הוא, למה יביאם על גויס חזקים «הם; ומה שכתוב ויאמרו איש אל אחיו נתנה לאש ונשובה מצליפה, לי, נל