Bikkūrē hā-'ittīm · 1826-01-01 · 1826 - תקפ״ז · p. [Seite 206]

3>♦ ( 06ב ) וגזלו, ואחמדס ואקחם, והנה תדגים של חמרה איננו כלל(desiderium) אלא(invidia), והיא מה שאנו קוראים בטעות קנאה והנה ת3ין וילך בלא חמדה, שאין ענינו בלא תאוה, אלא כי עם היותו מלך, מכל מקום לא היה אדם שיתאוה להיות כמותו; וגן ולמי כל-חמדת ישראל הלא לך ולכל בית אביך, כל הדברים הנחמדים אשד לישראל, הלא לך הס ומה תחוש לאמונות? וכל לשון נחמד ומחמד, ענינו שמי שאין לו אותו דבר יממדנו: כל ען נחמד למראה, כל ען שמי שרואהו יתאוה שיהיה שלו (invidiabilis) והנה כתוב ותרא האשה ני טוב הען למאכל וני תאוה הוא לעיניס ונחמד הען להשכיל: ולמה אצל לעינים אמד מאוה ואצל להשכיל נחמד? והטעם פשוט לפי מה שאמרנו• ני הנה מפני מה נאסר ען הדעת? לא מפני שהוא טוב למאכל. ולא מפני שהוא תאוה לעיניס, אלא בעבור היותו ען הדעת טוב ורע; ולא היה מוקצה מהם אלא מפני שהוא טוב להשכיל, לא להיותו טוב ויפה• לפיכך, כשבא הכתוב להזכיר שהיה הען ההוא יפה למראה עינים, אמר וני תאוה הוא, לסון הנופל גס על דבר שאיננו עתה ביד אחר, ואיננו אסור לנו; וכן ען הדעת, בבחינת טעמו ויופיו לא היה אסור: אבל כשבא הכתוב לומר שהוא טוב להשכיל, אמדונממד-הען, לשון שאיננו נופל אלא על דבר שהוא לזולתנו והוא אסורלנו; וכןעןהדעת היה אסור בבחינת היותו טוב להשכיל* אבל מה שכתוב בתחלה: ויצמח ה' אלהים מן האדמה כל עןנחמד למראה, איננו יוצא מעניןנלנחמד ומחמד שאמרתי למעלה, שהוראתם שמי שאין לו אותו דבר יחמלנו• החפץ בלבד ׳ הדבר טוב ויפה בעיניו, ומצא חן לפניו; בין שאיננו בידו ובין שכבר הוא 3י7ו (ei piacet): ני חפן בבת יעקב, אם מפן בנו ה', זבח ומנחה לא חפצת, ׳חלצני ני חפן בי, ודרכו יחפז והנה מליצת חפץ בו קרובה גענין למליצת טוב בעיניו׳ אך יש הפרש בין זו לזו• מה שהוא טוב בעיני׳ אני סבור שהוא טוב מצל עצמו, ושראוי שייטב גס בעיני זולתי: וישמע משה וייטב בעיניו (מצא דבריו טובים ונכחיס); ועל כן פעמים דנות יסמנו מלת ישר למלת טוב׳ ויאמרו: הישר והטוב בעיני ה׳• אבל מה שאני חפז יי׳ אני סבור שהוא טוב להנאתי׳ ואפשר שלא יהיה טוב בעיני׳ ולא אחשבהו טוב בהחלט; וכן מה שא־נני חפן בו, אפשר שלא יהיה רע בעיני, אלא שאין לי הנאה בו, נמו אין חפן למלך נמהר והנה מנין ני מה שכתוב החפן לשלי ני תצדק, אין ענינו חלילה שלא יהיה מעשה הצדקה יקר בעיני ה'; ני טוב הוא בעיניו בלא ספק, אך איננו חפן נו לתועלת עצמו הריצה, מקבל נשמחה: הירצךאוהישא פניך, ומנחה לא ארצהמידי» לרצון להס לפני ה', רוצה ה׳ את יראיו, ופעל יליו תרצה,