Bikkūrē hā-'ittīm · 1826-01-01 · 1826 - תקפ״ז · p. [Seite 204]

03 ) «Oג ) *& חללה נ3ר התנאל ענינה נאגרת הקודמת, רק זאת אוסיך לך עתה, ני אין דעתי 3פידושי למלה הזאת לסתור חלילה 37די דגגתעו ז״ל, אשר פירשו חללה שנולדה מן הפסולים לכהונה, 3ת אלמנה מכהן גדול או 3ת גרושה וחלוצה מכהן הדיוט; ני אמנס אין ספק אצלי כי הנשים האלה חללות הן מלין תודה, אחדי ש3פירוש אמדה תורה ולא יחל! זרעו 3עמיו, הא אם נשא אחת מן הפסולות זרעו הימנה חלל מדין קדושת כהונה, וכל זה אין לי 3ו פקפוק; אפס ני לשון חללה נעצם וראשונה גס קולס מתן תורה לא הונח לפי דעתי על הנולדת מן האלמנה ומן הגרושה׳ אשל לא שנה חללה דק אמד ממן תולה׳ על כן אמרתי שעקר הנחת השם הזה 3ממלה היה על נערה שאנדה גתוליה ׳ וקרוב לזה נת3 גם נןהדאנ״ע וזה לשונו: חללה, שאינה מפורסמת כזונה; ודנלידנומינו ז׳יל על מקומם ינאו 3שלום, ואתה ידידי שלום חמש הנדלורת אוה. חמד. חפץ. רצה. אכה איה. ההאוה T- S * * אוד!• תאור, X *I T - לא אבה*.♦ מאן קלל ארר דברו/י אלין ידיד נפשי נאגרת גזרת המלות על שדש שוק ועל לשון תשוקה, והנה 3אתי היום להשלים הד3ור, ולעדוך לפניך הנדלת חמשת הפעלים הנרדפים: איה, חמר׳ חפץ, רצה, אבה ערש אוה יאמל על המנקש שי3א לו ד3ל שהוא טוב נעיניו, והוא מוזר אחריו ומשתדל שיגא לידו; בין שהדנר ההוא הוא עתה גיד אחד, נין שאיננו עתה ניד אחד, ומכל מקום איננו עתה 3'7 המתאוה לו; וכל זה ידוע• אנלנשני בניניםמצינו הפעל הזהנ3נה: פיעל והתפעל, מאוס ומתאוה: והנה זס החילוק שביניהם־ המאוס מעצמו מ3א אליו תאוה