Bikkūrē hā-'ittīm · 1826-01-01 · 1826 - תקפ״ז · p. [Seite 197]

CH ( 196 ) «3 נאמנים, והטעם > אעמיד לי עדס שיעידו נענודי; וכן ואעילה נס אי* השמים ואת האלז, אעעידס לעלים מגלם, אשר יעדו נס קודס מעשה' דענו נפניהס לאחל מעשה ׳ וגס ני אין אומד ואין לנדיס נפי השמים והאח, הכוונה שיעמדו לסימן מזניד נדית, כנזעס על הגל הזה ועלה המצנה > ני ננל עת אשל אנחנו לואיס השמים והאדן, נזכור האזיני השמים ותשמעהאלן• ואתה ילידי תשקול לנרי נמאזני צדק, ושלומן ילנה• ■44<4,4'4♦<»י4 ♦•4 •4• 4• ♦4• •8• 4■ ♦■>❖•5• ♦ 4* :44$4• 4• •M ♦ •> ׳עתים הבדלות אסף. קבץ• צבר. קוה זונה ♦ נאפת. מנאפת. ,קדשה. אחר♦ אשל לנלתי אליו ידידי נאגלתי הקודמת נגדל שלש אסף ונגיי שם חללה, אעלנה לפניך נפעם הזאת גלל קצת לשונות איזי’ם הנתפיס לשני הלשונות האלה * והנני נותן לפניך תחלה הנללת אונ״מ הפעלים: אסף• קבץ• צברי קוה שרש אסף ננל התנאל, רק עוד דנל ל׳ אליך ילידי, נענין המל'^ הנוהגת ננתני הקלשנענין המיתה, הלא היא ויאסף אל עם’1’ שלשה לשונות מצאנו נמיתה*, נוע• מת• נאסף אל עמיה י'^ הגליל ניניהם לון יצחק אנלננאל נסוף חיי שלה, נאמיי ג הגויעה היא ההננה אל המות, והסנות המניאות אליו נטף; והיניי1* היא פידול הלננת הגוף והנפש; והאסיפה היא לענין הנפש, ענאםג* ומתלנקת נעולם הרוחני לשאר הנפשות: הגויעה מגל הטף, האם'^ ננגל הנפש, והמיתה ננגל המרנג משניהם: ועל נן לא נאמרה גי ' נמשה , ני לא נשחת גופו ״ ולא נהתה עינו ולא נס ליחו * דבליו מאד " , והנה אין לומד שתהיה האסיפה אל עמיו נאמדת לק על הקנויה׳ נתונ נאנדהס ויאסף אל עמיו, ואחר נן ויקנה אומו5 ' ן איך יאמל על אניהס םנקנל אלל עמ'י ׳ ולא היה נמעיה ומסה ואהרן מתו נמקוס נגדל׳ ולא נקנה אצל עמס, גס א’1 לסיש י' נ׳וי אל עמיו, שהלך גדיו נל כאיז׳ ימת נמית נל הא7ס * ני מיוי מותר אחלי אמרו ויגוע וימת: הלא מלאה מליצת וישכב עם,איי שהיא 4