Bikkūrē hā-'ittīm · 1826-01-01 · 1826 - תקפ״ז · p. [Seite 194]

( 1g3 ) «€ על כי גס הילףם הקטנים יזמלו בה מעצמם בתעלוליהם, וכן נל מזמר יאשר ימפין להשמיע כועס מיוחל בלי שיבטא בשפתיו פיל מיוחל, יזמר מל הלוג 3אוע הלמ״ל; על נן קלו3 הדבר כי הזמל הלאשון אשל שלו בכי אלם 3ימיקלם היה היללה היללה, והזמל הזה מהנחשו3 שהיתה כונת המזמל בו? אס שהיתה כוונתו לנבל גזמילו אלם נננל ׳ ולהכליל מעלותיו בעיני העם , ומזה כגזל לשון תרזלה; ואס שהיה ללעג׳ ומזה לשון תהלה; ואס שהיה שילו שיל ילילות / לשמח ממן י ל *T T יכלה* כלבל הכתוב בספל הישל ני שושביני לבן צחקו לפני יעקב בליל ייתונחו בתפיס ובמחולות ׳ ויאמלו במענה היללה היללה / ומזה לשון יימילומיו לא הללו; או שיהיה לקינה והספד, ומזה לשיז*ללה י אי שהיה ללא לבל/ ומזה לשון הוללות* והנה היוללות נאמרתמיל *ליייז לניס, ני כן טעמו השמעת קול היללה פעם אחל פעם ללא לבל; גי אמנם האומל היללה פעם אמת לא יקרא לזאת משוגע ומתהולל, יי ההוללות בהתמלת עשיית פעולות אשל אין להם שחר , וכל אלם משוגע ״געי0׳ לק לא יתמיל בשגעונו, אבל ואחלית פיו הוללות לעה הוא ^שיו יחיד, ני אין הטונה נו על התכונה הקיימת בנפש, ני אס על #יי מיוחל שיש 3ו מן השגעון• ”יד לבל אחל יש אתי לערוך לפני נל איש חנם לב, אשר ימלא את ילו להתעסק בחקירת גזלת המלות גלוי וידוע ננמה ונמה מקראות ׳!די לאשי המפרשים בפימש המלות החמורות אשד.בכתבי הקדש, מידיעת ל לשונות הקרונות ללשון הקדש. נלשון ארמית ולשון ערבית * והנה I גגי בגזרת המלות פעמים לנות תהיינה לנו הלשונות האלה לעזר הוע,ל; ולא לבל לשון ארמית וערבית, ני גס לשון חנמינו בעלי המשנה ע״יל לני לפעמים להוציא נסתמת לאודה 3 ני אמנם אין ספק ני מלות ית ממלות לשון הקדש נשאלו ללבותינו נעל פה, גס ני לא יבא זנלם ז:51די האלש• לשון חלל איננו נמצא במקרא נענין חלול וננוב, ואף גס ת מלה ממלות לשון הקלש היא נלא ספק < אחלי אשל מצאנו במקרא תליל ושם דזלרן ושס מחלה(ובמחלות עפל), ומי איש ל3נ יאמל ז שלשת השמות האלה נגזלים מלשון חלל שבלשון חנמים? על נן (1ית׳ למעלה ני מן חלל זה נגזל לשון חללה ולשון חלל־חרב 'כל לז L L י T י t י שי5ות חלול , וגזרת׳ לשונות הנמצאות נכתוב ממלה אשר איננה *שי1 יזנמיס׳ ני רגלים לדבר ני לח מפי אבותיהם גאה בפיהם * ♦ג n יכן