Bikkūrē hā-'ittīm · 1826-01-01 · 1826 - תקפ״ז · p. [Seite 193]

O♦ ( ג(£< ) J3M האיש הרגיז , אשי הוא נעל שנל זך ותנוצס ישרה , ימצא החכמה את פניו, קדו3ה אליו מאד, כי כן מהלנו בללו הישרה ׳ והקו הישר הוי* האלי מכל הקויס; א3ל הכסיל, אשר לוח נינתו הולך עקלקלות , ישים מיניו נקצה הארז, יחשוג החכמה רחוקה ממיו מאד, כאלו 3שריס הי* או מעיר ליס היא ׳ והוא מ3קש אומה נאשר איננה שס , וכאשר יר3ה לרדוף אחריה, נן יוסיף להתרחק ממנה, כי הרה ננח פניו היא׳ והוא לא ילאנה * והנה איש אשל כזה תועה הוא, א3ל שלמה קורא לו כסיל י לא סנל ולא אויל, ני רק מגאוה וגאון סס עיניו נקצה האלן, כי יגי6 אס יאמר דני אשר לא יהיה מלא גדולות ונפלאות, וייזפיר אם שומעי מדיו כקטון נגדול ינינום ’ הלא ינז בעיניו איש אשר מה, ההוציא לשון חלול לח׳ולין מלשוז חללה זונה, ולהוציא אחר נץ חללה מן חלל שענינו פ״מ פתוח, ולפרש חללה נעלה שאבלה נתוליה. נלי שתהיה מו׳פקרת ליל ולומר ני החלול הראשון אשי ידעו נני אלס הוא אגוד סנתוליס, ושעל גז קראי כל חלול נלשון אשר הוא נגזר מלשון אחל המולה פתיחה־ וננלהיה נין חנמי הלול מי שהוציא לשון חלול מן מלל חד3, ואמר כי הפגר המי, כנר נתחלל וילל ממעלתו; ומה מאל קרו5 הלנר ונכון יותר, להוציא חלל מרנ נס היא מן חלל. אחלי אשל נאמת לא יקרא מלל האיש המת נמלייי כ• אס מי שנעשה חלל נקרב גופו במנת חד3 והדג! אפס ני מחשני"’ אלה אשל אני אומר פשוטות הן יותר מלאי, ואין לאוי לאיש חכסלהעלי״ז על שפתיו; על כן יעזוב אותן, ויניאן לאיש חס אוהב האמת ־ יכן הנה מצאנו שדש הלל נארנעה עניגים מתחלפים, נענין שניי ג*! הללוהו כל האומים, ונענין צשואין כמו ונמולותיו לא הללו׳ יג<גנ'* השתגעות נמו הוללות וסכלות ונעכין לעג נמו מהוללי ני נשנעי, ונז שרש אחל הקלוג לזה ונמלאניו ישים תהלה ׳ ושרם אחר הקרונ ל™* וענינו זעקה וקינה, והוא שרש ילל: וכנה נא ראוי לשאול נמה זה ישמי1פ| כל העניניס השונים כאלה, אשי הונח להורות עליהם שרש אחל אי שנ, שלשים מתלמים מאד 7 והנה נא ילעתי כי יצחקו צעירים נמנמה מ הלבד אשר אני נא לומד נמסונת השאלה הזאת, ואולםמאשל ^פצתי לפח־ייי פתח לנאיס אחלי, וילאו ולא יבושו מהוציא לאור מערומי האמת, אפי"* &«<ויואענה, ולוע ניאו« הלמ״דהיא נוחה לומד 3ה יותר משאלאו״ייי* «ל