Bikkūrē hā-'ittīm · 1826-01-01 · 1826 - תקפ״ז · p. [Seite 180]

3>♦ (0ן׳1) 4י2 ד3ות הנמצאות בחכמת הדקדוק נבוכו בהן המדקדקים, משתנשו בהן קצין מגדולי חכמי הלשון י הנה במקומות הדבה מצאנו בכתבי הקדש בנינים המוריס על קבלת פעולה ואחריהס מלת את אשר אין משפטה לבא כי אם אחדי פעל ייצא/ נמו ויושב את משה ואת אהרן, ולא יאכל את נשרו, יומן את האין, אש את כל דגי הים יאסף להם , ביום המשח אותו, הוקס את ד3די יהונלב בן דנב, בכל אלה ודומיהם מלת אם בלתי מתישנת לפי 5ללי הדקדוק, ונגד טעה בזה לבנו משה גן מנחם, ונתב נמאמד אול לנתיבה ני בעל לשון הקדש יאמר את התפוח נאכל להורות שהתפוח הוא מקבל הפעולה, אף עלפי שהוא נושא המאמר (nominativus) וזאת טעות גדולה אצלו ׳ והאמת ני לא תנא מלת את על נושא הפעולה כי אס דלן זירת במקומות מתי מספד אשר אין להביא מהם דאיה, אבל כל האתי! שסזנדתי, ואשד עליהם ישען דמב״מן, כלס נאים כמשפטם לסימן ('־״Caccnsativ וכל הפעלים הסמוכים אליהם, כלם ענינם ערן פעל ’ילא, אף עלי פי שהם בצורתם מן הברנים המורים התפעלות, אחלי שזה 7יו לשון הקדש לנצות הפעל הסתמי נברנים מקבלי הפעולה, והכוונה בהם עשיית פעולה, ויפה תבא אחריהם מלת את זז״ינה בלשון דומי ואיטלקי משפט הפעל הסתמי הזה לבא בצורת פעל מקבל הפערלס y ונן שמו (personale paf»ivum״!) והשם הקלוב אליו יהיה נושא המאמר, ויבא ביחס הפועל (nominativus) לא ביחס ספעול(Occnsativus ויתדגמו סקיל יסקל השול *fiapidibu (י״ל obructur ולא bove.n0) אבל בלשון אשכנז וצרפת משפט ^ייי לפעל סתמי זה, ני הם יכלו לשמש נו גס נפעל יוצא ונתוספת הכנוי הסתמי ־n°) והנה האשכנזי יכול לתרגם סקול יסקל השול(man soll den (11־‘steiniß <־0cll ויהיה השורהוא הפעול, והפועל* נרמז גמלת(man) יפצה מנהג לשון הקדש נענין הזה מורכב ממנהג לשון אשכנז וצרפת, בוא הפעל הסתמי בהודאת עשיית פעולה ונמלת את אמריו. וממנהג.לשון רומי ואיטלקי בעני! בוא הפעל הסתמי נצורה המונח» :ןורימ על ההתפעלות עתה הנה עוד זרות אחרת, וקשה היא בחכמת הדקדוק, נתבארה ד אלינו על ידי הכלל המחודש הזה ׳ והוא מה שמצאנו יותז נחלתו, ■ז!על בלשון זכר והשם לשון נקבה« יותן מים על זרע הפעל לשון יחיד המס לשון רבים, ועל הדרך הזה מצות יאכל, את המנחה אשר יעשה «י כדה לא זורק עליו, נכבדות מדבר בך, הי־שלם תמת טובה M