Bikkūrē hā-'ittīm · 1826-01-01 · 1826 - תקפ״ז · p. [Seite 174]

5 ) K5ן! ) SM והאל״ן׳, כנס גחלו הקצור גמלות מאן אמס ושביז אני. והשודיטו מ״ס הניגוני רב עתה סן המקילות האלה. אגל אשו3 לענין מלת כרוך אשר ממנה נסעתי, ואומר כי צמד שלשי! גמך אתה לא יחייב שיהיה המנורך גליך נפועל׳ פה שאין כן 3לוך תהיה שהיא נשולה ממיינת שמחול הנדכה נאמת; הנה יש לשאול מה טעם ננלנות רנקללות שנסדר ני תנא נתו3 גליך אתה וארור אתה, אשר הוא כלשון נני אלם, ולא ננח3 נדוך תהיה ואדור תהיה, נמו שראוי שיהיה לשון האל אשל לא ישוג דגלו אמוד, ונמו שאמר נמקום אמר נלון תהיה מכל העמיס, אנל השאלה ה!אמ משונתה נצלה, ני נזלס יאמר הנתונ נרוך אתה, נגר אמר נפסוק הקולם ובאר עליך נל הנמות האלה והשיגוך׳ ולפני אומרו אדור אמה, ננר אמר ונאו עליך כל הקללות האלה והשיברך; הנה ננר שירש שאין הנינות האלה נשל נשר ולס, ספק מתקיימות ספק צינן מתקיימות, <י אלהיולאי מגאנה: לפיכך לא הוצלו לימד עול נרוך פהיס ואלול תהיה להגיד שנן יהיה נפעל * ועדיין יש לשאול: יאמר גריל תהיה ולא יצטרך לומר יגאו עליך וגו'• ואולם תשונת השאלה הזאת היא, שאם היה כקנייה אומד: צס תשמור מורתי תהיה נלוך, ואס תענור על לנרי תהיה אמר, היה נשמע מזה שהשכר והעונש הס נמשניס מן המעשים המצווים והאסורים להמשך המסוגג מסנתו, ובלא השגחה פרטית מצלו יתגלו, ולא שיהיה סיא חפן ונוחר נמעשיס הטונים. ומואס וקוצף על כמעשים סרעיס, אלא ט פעולה מיוחדת תעשה פגם נעקום מיוחד ותסנג מאליה נזק לעושיה, 'ופעולה אחרת ידועה עושה תקון נמקום ׳לוע ונותנת דיים לעושיה; נלדך שהמזון הטו3 יועיל מעצמו לאונלו, והרע יזיק לומאליו; ולמען המזיק אותנו פן השנוש הזה (אשר אמנם לא מתי מספר נפתו אחריו) לא אמד נדוך תהיה ואמר תהיה שאינו אלא דדך ספור מה שעתיד להיות׳ דק אמד נלון אתה ואדור אחה׳ »יגול, כאלס הפצע את ^יייי להניל אהנתו אותו, ונאלם אשר יקלל את צוינו להגיד שנאתו איי׳ח א!. כאן, הקנייה ייתאוה שתהיה נמך, כלומר, לצוכר הטוצהוא 5"יא הנמה, לא מעשיך הטונים לנום• Dtf כי! יחי הייתי אוהד יזנמיו הדקדוק׳ סחקיזות הי1\ה הוסיפו אוחז לאהנתי אותה, נדאותי ני לא חנמה מקדה היא כאשר ירשנה ה״יון׳ וני לא ינצל ממנה מיממילנר על פנינים ככבלים נפולה התמימה; P אמת ני לא יתגלו לנלים כאלה נחנמה הנקדאת לקלוק אצלי סהמון ׳ אשי אין תקופתה ני צ׳ם על חומר המלות והנקלוא׳ צך זה לא ירחיק רכמי