Bikkūrē hā-'ittīm · 1826-01-01 · 1826 - תקפ״ז · p. [Seite 173]

1 ) ♦Oךו ) SW ואני מדי התנונני בחלופי סולאות הפתיל, נתתי את פרי לדדר6ולמקור הימצא בלשוננו לשון המולה על העתיד הקרוב לנא, כאשד הוא נמצא בלשון צרפת על ידי צרוף בעל all00) ׳ כ« (je vaia vom ropomire) , וחפשתי'ומצאתי ני גס הזמן הזה איננו נמדד מלש וננו, והלשון המולהעליו הוא הבינוני t הנך שוכב עם אבותיך, הנה אנכי מת, אינני עובר את הירדן ואתם עונדים, ה׳ אלהיך מוריש אותם מפניך, ני הגוים האלה אשל אתה יורש אותם, ליום אשר אני עושה, הנה ראשו מושלך אליך, והנה רוזל נמו נאה עם הצאן• והגה יובן פה שנתוב ולא תקיא האלן אמנם ננזמאנס אותה נאשר קאה את הנוי אשר לפניכם• והנה מלת קאה שהטעם בה למטה קשה מאל בדקדוק, ואולם לפי לרננו היא זמן גינוני נמו נאה פס הצאן, והטעם כאשי היא עתידה להקיא עוד מעט• וכן ואתה היה להם לפלך ענינו עול מעט תמלוך עליסס והנה העתיד הקרוב כזה היא הזמן אשד יצדק לקרוא לו זמן הוה' וכן ויולדת נן הוא גינוני הוה או עתיד קרו3, וטעמו את עתילה ללדת בקרוב׳ ודקדוק המלה הוא, לפי מה שחידש נטוג טעם ולעת נאנדקדק האשכנזי ר' חיים קעסלין נעל המסלול, שהיא מלה מורננת מ! ויולדת את, ונן שמת׳ מקננת, נמקוס שמת אחי מקננת את; וכבל מצאנו בלשון חכמים הבינוניים המולכניס האלה מצויים מאד, נמו מקבלני, חוישקני, קובלני. ועל בי דרנו של ר' חייס זה אני מוסיף ואומר׳ ני זכר״אג♦ מה יילד, ונן ני זבו : 1 t• ן אני ואתה, הנראים כזרים בחכמת הדקדוק, שניהם בינוניים מורכבים* נמו זכורני שבלשון חכמים, ונא זכר־ במקום זוכר, נדי לקצר המלה• כדרך שעשו במלת ויולדת, אלא שלא הוצרנו להבליע האלף ולהרניי מפי המלות גמלה ציזת (!כווני) מז שגמנוס מופעו ו״ל4 ני &י1 ג t ו• פוף לא היס נזה תועלת כלל לענין קצור המבטא, אחרי שאין האל ו אות נמשח, והים המ«זא אחל נעצם נין אם י»נוזבווני# נין()ם יכתבו זני־אני (/1ל פי הרדך מזה המבאר לפני גס כן רקלוק שתי מצות אחדות הניאיי4 נזמת, הלא סנה ואס מאן אמס י!$בח אני, שחסוה יהם מ׳ם הבינוני, ני ממאן ומשבח מיה לו לומר* והנה על סי דמנו, נייר שקצרו ©לשיץ נאמרס יולדת ועפוס יולדת את, והבליעו ה®' ־, י Vv " והאל״ף 1'