Bikkūrē hā-'ittīm · 1826-01-01 · 1826 - תקפ״ז · p. [Seite 172]

1 ) «aן1 ) ew החלוק הזה יסקל לפנינו הדרך להננת טעם שכוי הלשון בויאמן העם, והאמין נה׳ וילבר אהרן אלב נל הלנדיס אשר לבל ה' אל משה ויעש האומות לעיני העם׳ ענשו ויאמן העם, אחל סהדליס נל האותות, לא קולס לכן־־ ובהפך, ויסי דני ה' אליו לאמר לא יירשך זה ני אם אשר יצא ממעיך הוא יירשך ויוצא אותו החולה ויאמר ה3ט נא השמימה וספור הנונ3יס אס תוכל לספור אותם ויאמר לו כה יהיה זרעך והאמין 3״ה, וכבד היה מאמין 3ו# ועל נן וילושבה לו צדקה, י1ש3 אגדהס ני זו צ7קה מצ7ו ית3רך, והחזיק לו טו3ה נל5ו. ני אס כגר לא היה מאמין 3ה' הכה היה לו לחשו3 הה3טיזה הזאת גוזמא לא יצ7קה: ומפני שמלת והאמין ענינה ונ3ל היה מאמין לפיכך נתו3 נהי ולא לה/ ני המאמין 3יו3לו הוא מאמין לכל מה שיאמר לו, ני הוא נאמן נעיניו, והמאמין לח3רו הוא מאמין לנר פרטי שאמר לו פעם אחת; והנה אם היה ענין והאמין שאז האמין לאותו לנר שאמר לו אז, והאמין לה׳ היה לו לומר* ואחרי שענין והאמין 3ה' הוא שנ3ר היה מאמין ננל לבדיו, הנה אי אפשר שיהיה ויחש3ה לו צ7קס חוזר להקנ״ה, שחש3 אמונתו של אנדהס צ7קה וזנות שהד אנרהס לא התחיל להאמין נאותה שעה׳ ני יה ימים נניריסשהיה מאמין׳ ולמהמחשג לו לצדקה נאותה שעה נפרט? ועל פי הנלל הזה יתנאד לנו גס כן מה טעם נמלכים נתוג והחרישו העם ולא ענו אותו 7נר, ובישעיה כתוג ויחרישו ולא ענו אותו לני; ני הנה נמלכים שהזכיר העם אמר והחרישו(silebanY) , להודות ני אף על פי שהמון העם יקשה להם לחסום פיהם לנלתי ענות עזות למי שידבל אליהם קשות׳ ני נהפך לא לבד שיענו אותו אחדי סתימת דנדיו, ני גס נתוך דבורו יפסיקוהו; הנה הס נעיד שהיה רנשקה מחרף ומגדף היו מחרישים ׳ ולא הפסיקוהו, אנל נישעיה לא הזכיר העם, והלשון חיזר לאליקיס ושננאויואח׳ והס להיותם אנשים הכבדים המושלים נדויזס׳ לא הוצרך להזכיר שלא הפסיקוהו, אך אמר ויחרישו (iiuernnt«) , שגם א״ל שהשלים דבריו לא ענו אותו דבל דיעבר הזה הנלמי נשלם/ הנקרא נפי רש׳י ז״ל זמן הוה׳ אס יקרה מקרהו לנא נלא ו״ו נדאשו, יבא נס כן׳ אנל תשתנה תמונתו יילנש תמונת העתיד: ננה יעשהאיונ, נן היה עושה, ורבים כן" ימצאנו שתי התמונות האלה פעמיס רנות נפסוק אחד יחדו, נמו והנס ,נ'ול או נדוד, כטעם היה מנס, והוא מן התמונה הראשונה, ואמר גז נל אשי יעלה המזלג יקח הנהן נו, ננה יעשו לכל ישראל ׳ הטעם גל אשי היה המזלג מעלה כיה הנהן לוקח נו, נכה היו עושים לנל ישראל* יסיא מן הממונס סשניה• ואג♦