Bikkūrē hā-'ittīm · 1826-01-01 · 1826 - תקפ״ז · p. [Seite 162]

% 161) •CS ) *©' ייזל, ולפיגך לא «5<f לן שס גמל ימי הזה: והוליפתו מולה נל זה, מעני שהוא אמל לה אם תלכי עמי והלכתי ואם לא מלכי עמי לא אלך, זהיתה מנתו, שאס מלך עמו הנניאה ויהיה הוא מונטח פאלהים עמו׳ אז ילך׳ אך אם לא תלך הנביאה עמו׳ וזה אות כי גס היא איננה נטוחה בכצחון, אז לא ילך; ומשנה לגולה שמא לא נדבו לבו לחרף נפשו למות על עמו, אם לא יהיה נטוס לעשות לו שס עולם׳ ונלאו הכי לאישים נפשו נכפו ׳ לפיכך הקדימה להודיעו שאף על פי שהנציוון נטוס, מנל מקום לא יהיה לו כל הנמל* ועתה הנני מנאי ההפלש אשל נין שלשת כשמות עם תהלה תפארת♦ ט, שיש לו תתלה, אשל יזכיל שמו יהללהו; ועדיין אפשל שלא יסיה T 5 שמו מפולסס: מוסיף עליו מי שיש לו’שם, ששמו מפורסם? ועליק אפשל שיהיה אלם שלא יכילהו ׳ ולא ינהג נו כגול: מוסיף עליו פי שיש לי תפארת ׳ ני סימני גדולתו עליו, וכל לואיו יכירוהו ויננדוהו יחנה י ננמינה זאת ’שם גדול מתהלה ׳ אך ננמינה אחרת תתלה J ״ T י י T גדולה משם ׳ וזה, ני יש לך אדם שיש לו שס גדול ׳ אבל אין לו תסלה, 0 נל אשל יזנילשמו יקללהו, כנלעם ומכריח עלנ! נתונ ני אתן אמנם לשם ולמהלס ננל עמי האלן׳ לא לשם נלנל כי גס לתהלה• אמנם ההפלש אשל נין פאר לתפארת ננל נתנאל. כי פאר הוא שם מיוחד לתכשיעי הלאם׳ תפארת כל סימן של גדולה ^«ע׳ ואף דנל שאיננו מלאנותיי, ואף מה שאיננו עצם מורגש׳ אלא שס המקלה * שרש הדד נלשון הקדם, קרונענינו לשלש חרר נארמית׳ כי *״V אלמית, כשהוא נננין הקל׳ ענינו מזרה לאחור, וכן בלשון הקדש ^אל להורות על מין ממיני הילאהאשל תפולעל האדםפתאום׳ ותשינהו 'מיל מהשיק זממו *. הגע נעצמך שיגמור ארם נלנו לסכות את אוה5ו # וגשהוא נא להוציא ממשנתו אל הפועל ׳ הוא נרתע לאחוריו ולא יוכל עפוהו: זה הוא הנקרא החיר, הלא פדאה ודל לא תהדר בריבו, ^’גי׳ כשיתן הדין שתקנוס ממון ליש עני ודל׳ אל תנא ילאה בלבבן מד: איך אתייב את זה שאין לו למס לאכול? ונן נהפך ולא תהדלפני אל.תהי.נרתע לאחוריך מעשות נו משפט צלק לאמר: איך אגליס שסיא מגדולי העיר? וכן פני זקנים לא כהדרו ׳ ל^ נרתעו לאחוריהם ״ לסגף אנשים זקנים ׳ אשר הטבע עצמו צווח לכל לואיהס: אל ^געי גהס־ ונן אל תתהדר לפני מלך, אל תנקש נשום אופן להניא ד1ילנ רואיך ותרגום השלש מס נלשוןאיטלקי^א(fporiarerifiifUo ♦א L ולהיות