Bikkūrē hā-'ittīm · 1826-01-01 · 1826 - תקפ״ז · p. [Seite 112]

ס* ( III ) <& ייממסתרו, ילך וינהסבקול נורא תודתו לאלאשר קנהו׳ כל יציר "ישישו גם יצהלו, משנהב עוקר עץ עם שורש, עדהרמההרומש ״על הארץ׳ בלמו ישמחו, ותהלה לבוראם יאמרו, והאדם, מלך "הארץ, יצא השדה, ישמע קול בעלי כנף, את כל אלה יראה, «ישמע, וישתומם׳ על ברכיו יפול ושפתיו לא יובלו ברר מלל, »ואך יאמר רחש לבי דברטוב, אמנם בלשוני אץ טלה“ ותאמר ׳ הרצה: משורר נעים קולך בי ערב הן אדע, אולם האוכל, להללך, היקר והיפה באנשים! אמנם ראה נא אור התרסה איך תפיל קרניה שם על הגבעה• בוא נא ושם גם נחנו נכרעה לפני יוצר כל ונשפוך לפניו את לבנו וילבו יחדיו אל הגבעה. אברהם בן בנימין צב♦ נאטקיש. חלום שאול4 (פ5וגםו1(יפ) שאול ונושא כליו¬ ( חלות ליל) נ״כ מה לך מלך, ישורון, כי בן אימתה עליך נפלה ולעור קראת י שאול הה בשרי סמר מפחד! שמע נא חלומי אלישע! נ'כ• ספרה וינה לבבך. עאול׳ בחלומי, והנני שובב בגן תמרי, תחת עסאי עץ• רענן משמש בצהרים שמתי למפלט לי, פתאום התקדרו עבים פני שטים ואור התרסה התעלמו,- רעם אחר רעם נשמע ויתר לב האדם ממקומו, הברק האיר בפעם בפעם את חשכת תבל ולאש להבת נדמה, הררי אל כדונג מפני אש נמסו, הסער בכנפיו הרים גלי המים עד עבי רקיע והנה קול קורא מפרק הרים וגבעות, מפוצץ צור וסלע לאמר: ארץ פתחי גרונך ותני עצמות היצורים אשר מימות קרם בלעת, ואפה בם נשמת רוח חיים• אז בשבור י התגוררה ארץ, וממעיה עצמות יבשום לאנשים היו, מחנות (רכבות ראתה עיני. — ובאשר נשאתי עיני׳ והנה עמדתי תחת