Bikkūrē hā-'ittīm · 1826-01-01 · 1826 - תקפ״ז · p. [Seite 111]

s&t ( HO ) אמנון ו ת ד צ ד. שיר לועי(צוידי!!ע) בחוד ינויד עלה השחר מהתת אלוני היער > כלי ציץ בל צמח מאגלי טל הרטבו, בקר לא עבות היה׳ השמש החלה לשלוח קרניה, אשר בתולע יאדימו ׳ על פני התבל ארצה ואמנון אחוז בזרוע תרצה רעיהו בא מתוך אהלו לשבת בנאות דשא ולהשתעשע בנועם רוח צח מ ינשב, צדק ואהבה על פניהם שבנו, וציצית ראשם עדי שכמם הגיעו י — במלאך אלהים עת ישלחהו צורו לעזר רל ולהושיע צדיק, אם גם במעטה אדם יעטף, אך מהדרת פניו יציץ זהר אלוה, בן הלך אמנון בין ערוגות שדי תרומות, כירח יקר הולך בין כוכבי שמי גבוה, כן דרך דרכה תרצה בץ אלומות הדשאים* ותען ותאמר: אהובי עתה כאשר שובני עפאים לזמר תהלת יוצרם יעירו, נא גם אתה בל הפול מכל אלה, ובקולך הנעים לאוזן, כצוף לחיך יטעם, ענה נא שיר האביב אשר נצחה בנגינותיך אתמול עלי השרון, כי מה טוב ומה נעים מהלל גבורות אל. ומספר מעשיו, השמעיני נא קולך מחמדי! ויען אמנון לאמר: בל אובל למנוע רברי שפתיך, שמעי נא רעיתי, ויפתי! וכה שר אמנון: "עת יעבר הסתיו ויבא האביב, כל פרח וכל "עץ ירק לבש גם בל גבעה תדשא עשב, הצאן ממכלאותיהם "־ילכו השדה, ועל ההרים ירקךון או בנאות דשא ירבצון, הארי' __ "ממסתרו מטושקויא ז׳ל, איזט טיט וואהועו עטפ8יגדונג ראוין געעוילרעוט. דאי 5אש העור! געבריעו דייטט 6עו6אפטע אין ויטהמוס אונד נעדאנקען 6אהט גלייכע נעדיבם, לאו איך עושט נאף רעש טארע פ״נער נאטטי1, איז יעי אבענרצייטוננ יאהוגאננ י*8< עז עואיננעוט מיר אן יענע גליקליבען שטונדען, אין ורעלכען איך ריועס געריכט נידעושויב׳ אונד וויא בלוטעטע מיו ם״| הערץ I יערער לעזעו רעם איין עהנליבעס גליקליבעס לאאי דעו ער,ע געוואו* רען, וויוד סיינען אונעוזעטצלינען פעולוסט נלוינען, אונר אללז דיא דיזע ערלע קאננטע!, וועורעו איחועש אגרענקען אייגע טחרענע צאללען, אוני אירוע א׳*ע זעגנען.