Bikkūrē hā-'ittīm · 1826-01-01 · 1826 - תקפ״ז · p. [Seite 66]

0* ( 63 ) '*e יהגו נגרונס שם קט״ו כי אמת יהגה מני׳ משלי ס' הגה מפיו יצא איוב ל״ז ־ ולשוני אס יהגה למי׳ איוב נ״ז לשונכם פולה תהגה ישעי' נ׳ט• שננלס הנלים הסמוכים וכקצתם גס הנפל יוכיח׳ שענינו איננו מחשכה ני אס הוצאת הקול והנה כפסוק ׳ פי צדיק יהגה חכמה, נדחק לפרש על פי דעתו: וכישעי' ח׳ פרש כדרך אחר והדיק״ס ז״ל *) פרש ני ענין הגה הוא: "לשון גמגום וצפצוף• ואין כו לשין קריאה ודבור׳ ני פירוש וכתורתו יהגה׳ כל כך יהי'קורא כתורה ׳ עד שככל שעה אפילו שלא כשעת הקריאה׳ יצאו הדכריס על פיו ויופיעו כשפתיו׳ ויורה עלזה: וכיונים הגה כהגה׳ ני הוא ערן צפצוף׳ והוא כקול יללה, ונן קינים והנה “ ולא ילעתי איל יפרש והגיון לני׳ לכל יהגה אימה ׳ האס יגמגם הלנויצפצף?, ואם דעתו־ שהוא כצד השאלה, ונמו שנאמר: ולכל ידנר תהפוכות ׳ משלי נ״ג והנה הדכור יאות רק לנלי המנעא ׳ ואף נס זאת יתיייס ללב נצל השאלה: זה לא יתכן׳ ני יסוד כל שאלה (מעטאפעד) הדמיון, כי ענינה העתיק המלה מהוראתה הפמזית,אל הודאה אחרת יענור הדמיון אשר ניניהן, ונזה תנדל השאלה משאר ההעתקות• ד״מ שפה הוראתו הראשונה ליפפע: ונענול אשר קצה הינשה הסוגד את מי היס מענור גנולו ידמה לשפה, אשר גס היא כמסגרת אל חלל הפה לנן העתקה מלת שפה אל הודאת או5על׳ ויאמל: שפת הים ונן לשון, ראשית הוראתו צונכע ׳ ונענולאשד צורת חלק הים הנוקע נהארןתדמה אל הלשון הועתק גס אל הוראת מעעדצונגע ויאצור לשון הים: וכן בעבור אשר צורת הלהב העולה תדמה אל לשון; הועתק גס אל הודאות לאהע׳ ויאמר לשון האש׳ ואולה מה דמיון יש כין צפצוף הפה ונין מחשכות כלי׳ על אשל יאמר: ולכך יהגה אימה? ואחדים יאמרו ני הגה יורה נס הממשנה גס הלכוד החיצון: ולא הודיענו, מתי יורה המחשנה, ימתי ירמוז הדנור החיצון• ואחלי התכונני על עקד מושג השרש הזה והוראותיו המסתעפות ממנו, הנה זה סלם הציורים המתחלפים׳ אשל לאיתי לפעל הגה, ועתה את שלכיו נניט יחד! ה׳שרש הזה לפי למיוני ראשית הוראתו: הוצאת הנרות שלשת כלי המנעא׳ הגרון׳ והפך׳ והלשון• ועקר ההוראה הזאת נהנמת אשי תצוינה מהאותות אשר מרנג מסס שרש הגה׳ ני הה״א מוצאה «הגיון והגימ״ל מוצאה מהסך כעזר הלשון: ומל ידענו׳ ני נקשו בכי האלם להניח נל המלות לפי התדמות הנלותיהן אל הקולות המוצאים ’) הגיאו מו הדל״ק /"ל גשרשיס ש׳ הגה,