Bikkūrē hā-'ittīm · 1826-01-01 · 1826 - תקפ״ז · p. [Seite 34]

ידמה לו נאשר נדמה נגר לחנם הזקן הידוע, אשי אהבו נאוהג נאמן ונמס קדוש שואן> מנוחות, אשד גישרת טוגו יכרו» תקות חוט הפנים וינגה מדורת החיים <« הן אנוכי הולך למות“ פן היה אומד החנם המנר ♦1א3ל לא אנלה עד תומי“ העת אשר תסחוף לה נל הנמצא נגשם שוטף לאמין הנצחי היא גס היא תחזיקני על עמדי לקראת הנלתי נעל תכלית, לקראת נח פעולתי הנלתי מגבל * — אתה אשר אנוכי לא אונל הגט נתמונתן 1 לא אדע את פניך ני אס אכירך מאחוריך אמה הוא אלי 1 קדוש!חכם! לשדי! ~ המחשנהלמנןתתן5ינחמיל׳תמסוןשמחה גלגי לקות נמו אל, נפש שמתני תעטתני נממשנת אלהים זו, היא לא תתיני לדאות געגע מחזה פחדים או מזית קשה — אמנה דק אניני ארגיעה נמדוצת הזמנים, אגיל ואשמח נחרנוצי קיז׳ נאשר נהפך היופי לדופי, ואס נזנדי אותך תעלה על לגני, מה יפיסו מאוד לנגד עינינו, מדגרות הנציד נאוה, ידמה לי כאלו יחיו מחדש עליםנובלים, וממפלתם יקומון, כאלו יפדו שנית פרחי האגיג לחדש פני טגע בנעוריה ־* אז ימלא לגני על נל גדותיו מהתפשטות השמחה, ואין חוק יכבול לתאות נפש — מוצק וחזק ניסוד האמונה זהגטחון הנה מימליסעיני אלימים הבאים אשל כן יעמדו לנצח נמו תשוקות נפשי־“ אלה הס אחי! רגשות לנו אשר תתעוררנה בימי הנציר, גנפשות הישרים, מי יתן ותקרבנה נס אליכם, וני יחס לננס ויתפעל פאילותם, והייתם נכונים לתפלה כאשר יעגרוןלפניכם נל מלאות האלה, גהקין תמונות הללו נן לג טוג תפגעו מטנע, ני אך שמחה זו מחיינו מיומיס מנשא את לגנו גרום מעלה יותר מנל שעשועי תנל > היא קלגזוינו אל אלהים, היא תפתח 1לנו אדונות השמים, אדמתינו לגן פדן נהפפת, ללילה היא בהדרה — — יוסף! 5לעש<