Bikkūrē hā-'ittīm · 1826-01-01 · 1826 - תקפ״ז · p. [Seite 17]

»♦ נ 16) וה ממין בלי צנ3, מלק נקיי כפים מאלעשמו — אמרו צדיק ני גמול ידיו יעשה לו!! {מד* דברונזאת, בהשתפן■ נפשו השאננה אל אלהי הצבאות / והנה— המון עם יורד מראשי ההרים, פני נלמו פאלור קבצו הנלמ פנימוענתה 3ם כי נקדנמויקד יקוד העצנון/ ונפשם ניעה תתמוגג* עתה הלון וקרוב «בואו הנה, והנה — שומו שמיס! — ילילי ומרעהו כאח נחש 3 לו שונ3 מת עלי מוטת ען, ישן שנת עולם — פתאום גוע וימות על כן לא ידע גס 3ל שמע נעמן אהו3 נפשו אן> מאומה מני מותו-לכן, כרעם מתגולל פתאום על פניטהרע השמים ביום צח, מבהיל שומעי רגשת קולו, כן המלאה לנגד עיניו תרעימהו, שמה ושממון תאחזהו/ משתאה לדעת הער הוא אם ישן הנהו, עד אשד שבה אליו רוח מבינתו/ יבין ני לא רימוהו עיניו« 3ל מזה מהמלות, יכיר פני אהוב נפשו אף ני חלף תוארו / דע ני תמונתו יביט — לזאת מעה לבבו בקרנו על כן מעיו נהמות מים כבירים מני סופה כי יתגעשו, יהמיון, ונמיז לפני דוח סערה ניילודף, כן רעיוכיו איש את רעהו ירדופו מרדף נלי חשך, רגע — תמש חשכת הדממה עלי נפשו השחה , ותהי שוררת 1 רגע — ירגיזוה בלהות צלמות אלף חליפות למו, ורגע — כל אנחתה השבת ועל פניה הס השלו, יגע — פלצות תנעתהו — חדדה — פחד — עם לאנה יעוררוהו מתרדמת הדומיה / ונמו רגע — יעוף נמועף אלי ערבות גלעד לבקש תרופתמזור, צרי תעלה לרפאות שנמנו• הה! עצה נבערה! שימה נא מבטין אלי חלל פגרת רעך ויגיד לן; אין גהה לשנרך!-אכן! אס גס גדול נים שנדן/ אם גם אין מנחם לךממקהלת עם הזה, ני בלמו איש לנגדו תעו׳ וצעיף אלמנות פנימו נסתה — הנחם! ני כפלגי מים בציון ירטיבו תלמי תלאובות כן אנוש אנוש מחצי שלי ותבערת המצוק תלהטנו מסביב, עיניו ני תגרנה דמעות ׳ ומני שמורומיהו פלגי מים תרדנה אז נפשו תרגיע תמצא לה נופש; ואולם אם — על ני כנד עליו נטל העצנון — ננס בל יבנה/ אזי כל צדי גלעד וקנה שבא רופאי אליל המה« לולי הומיי לנו הרחום לנל, מפלט מעט/ כמעט מאשת היגון לוהטנו; לוח היא באנוש! ני תציקהו רוח בטנו/ יבקע מחסום פיהו, וננמלי גפרית מני תהום נועד ני יעתקו להרעיד יושבי תבל בשאון רעשמו, כן מפיהו נמל שוטף תאניה ואניס יצא« ומצין מפיהו יעתקו׳ נמדקרות חרב אלי חללי 3ט1