Bikkūrē hā-'ittīm · 1825-01-01 · 1825 - תקפ״ו · p. [Seite 66]

JEM ( 65 ) וירוב מטה עלי קדקד ההלך חרס לוהט חול הבוער עשון עשן ורוח שלהבת נשמת ה׳ בוערה, ממנו בכל מצעדיה ענה כהה בדרך המדבר במרחביה מקום לא צמח כל עץ ושיח עלה נובלת פרש צלהו ■הדל והמצער אכן אל סבל החום צופדת עורימו ואל נטל העיפות גם צמאון צחה גרונמו נוספה. מים שאל הנער ודמעתו על לחיו התחנן אך אלי מר מדלי ותחנוניו קרעו לגורים לבב אמו האומללה‘ ׳ עוד מעט וכפות רגליו הנפצעים לא יכלון דרוך על‘ חול לוהט ואמו לקחתהו עלי זרועותיה והיא גם היא בלי כח תהלוך באומץ כח נשאתהו עד כי מאוד כבדה עליה המשא הנעימה אז פיה פצחה באמרים האלה וככה תיליל: לא אוכל עוד בני לא אוכל עוד שאתך עלי שכמי תחת משא .גוי הולך שחוח יכשלון ונמסו ברכי אןז ימעדו אשורי אהה! כל תקוה תתעופק מני רוחי הנכאה ורגש אחרון מכחי חסר עתה יעזבני הנה כלה היא ונחרצה כי במדבר בחיק ארץ תלאובות העזובה והנדחה הגר תמות הה! תמות מות צרה ותוגיון רוח מעון: צוקה ואפלה הוי! מות הצמאון ועמה הבן הנער המנודה עמה כן אוני! מה רבה תקותך ביום הולדתך ומה נעמה יאל מה תרוה אחרי שילוחך? מה איפוא ואיה לך פה אהלי אביך? האלה הם פה משכנות העושר והעבודה הרבה? הזאת נחלתך מורשת אביך? מדבר.מכון צלמות ופחדיי אבדון החול הלוהט הלוה חרולים נוראים אשר מבעד לסעיפימו הנובלים יחדור ברק השמש מהבהב כל יציר הה 1 סביב סביב חדל כל מעין וכל פלג וכל נטו: אין לשון יונק דבקה אל חכו להרטיב גם נשמת שדי חושבת לפרוח מני גיו במו מאסר בשר רגעים מעטים עוד לכלוא מצמיח חציר גם לבני עורב מלביש פרחי שדה שני עם עדנים יסיר אך מנו אוזן שומעת ופניו יסתיר נזראות עני הנער מראות תוגיון נפש אם אין לו קצה ז ה <5) הכעת