Bikkūrē hā-'ittīm · 1825-01-01 · 1825 - תקפ״ו · p. [Seite 65]

\ ( 64 ♦cs אל ירכתי ארץ ירדה החרס ועל שדי תרומות צללים ככני ענק נטיו ומני אמיר התומר הפיח רוח צח ותקץ האם מרופדת מני השנה במאמצי כה לשוב בקש מסלול ודרך ינהלה מני ארץ משואה אך כל נתיב נעלם מעיניה. מיריעות אהל שמים לאט לאט ירד הלילה בפנים פארור קבצו והכוכבים דרכו מצהירים מני חשכת הכלת גם כל חיתו היער החלו לנוע בין עיצימו• לטרף שאגו הכפירים ממעונתס ומאל אכלם להם חוצצה שם בקשו אז נעה לבבה כנוע עצי ♦ער ושקט רוחה הבוטח עזבתה כרגע גם בכתה מפחד לא למענה אך למען נער הרך אשר על צדה מפני אימה יאמן השכב, בעצלות אין קצה חלף במו אימות מות ופחד דומיה הליל ארוך מארץ מדו וישבע נדודים עדי נשף. ויהי כצאת מני שערי קדם בבקר לא עבות הצפירה מחדשת פני כל יציר ומשמחת בל חי בקרן והבה יפרה ויציץ ציץ אף יעשה פרי׳ גם האומללה והעניה הגר זאת התנשאה בנפש עיפה מני משכב שואה ומשואה שם לבה ער בעתותי ליל אלה שבר המעט ומזעיר לאלפי רוב נדודים לה נשבר הלחם האחרון הנה נאכל כבר מאתמול וחמת המים המשקה ממעונו נצמת ומי ♦ודע מה רחקה העזובה מבני אדם מאהל שאבן שם ינוחו היעיפים במדבר יגיעי כח ממחסה בעיתותי צהרים לוהטים אך עדן איפת עמלה אשר ממשפט .אדהים לה נחרצה לא נמלאה לא נשלמה עדנה ולא שב אפו. אל גבהי במתי שחק מעלה מעלה חרס חוצב להבות עלה בצהרים רוח צח ידאה בערבות תכלת וחור בקצוי רקיע פניו יחורו ערפל יבש נמלא עלטה כסה עלי חלקות מתאבקים אדי גפרית חצים דולקים יפעל וירוב