Bikkūrē hā-'ittīm · 1825-01-01 · 1825 - תקפ״ו · p. [Seite 64]

( 83 ) עוד בהלך נפש גאות נפש הגר דמעותיה התאפקה מבלי יזרומו כשטף לפני מדיחה ופצע♦ רוחה בלי להראותו• קודרת גם נאלמה ובמו נפשה כאב נעכר מתנות אברהם מידו לקחה והחוק ביד הנער ואל עבר המדבר שמה מגמת פניה אופל צלמות דמיונים מבהילים מני לבבה ישגשגו גם לא נתנוה צופיה הליכות דרכה, לא נתנוה העלות על לבבה אסון יקרה אם תתע בדרך מוקש טמון לרגלי כל הלך מבלי תת מנוח לכף רגלה מהרה לרוץ אורח כל שעל ושעל כבצע כסף חשבה אשר מבית אברהם ירחיקה עתה מרכבות הצהרים מורה שלהבתיה שמש גבור כבר עלה שואפים לצל במו ארב ומעון כפירים הסתתרו חיות השדה וצפעוני מפיץ ועם אלי מאורתו נמלט והגר מתעוררת מפני חמה, מפני זעקת בנה העיף הקיצה מני חלום רעיונית ומני הוון דמיוניה משתאה מחרישה הביטה סביבה ולא הכירה את ככר הארץ ׳ ותרא והנה גלמודה נשארה במקום לא ידעה ולא דרך רגל אנוש נתיב ואורח ולא התוה תו מורה דרך לפעמו תועה במדבר אל נוות הרועים האמונים מנוער ואולם גם פיה החריש לבלתי העציב עוד לבב בנה נמלא מורך מאין הפוגות הדמיע ובעצב ילד בכה שילוחי אמו ולשוב בית הורו מקום שעשוע נעוריו נפשו בחיקו כלתה כצל תומר מצל חמדה ושכבה ותחלק עם הנער חלק כחלק שארית ארוחתה, וחיל אחותה כוכור במו מחשבותיה מה ילד יום אם יום מחר גם אוכל מוער נכרת יהי ועוד לא השיגו במדבר מלון אורחים מקום ♦אהל ערבי ♦מצאו* והנה בעין עוגמת כאשר אבלים תנחם וכל דאגה תשהה תנומה מקוטרת מור ירדה בזרועותיו יחבקומו נמו האומללים הנודדים אלה ועצב וכעם עוד בל יהעו* אל ,