Bikkūrē hā-'ittīm · 1825-01-01 · 1825 - תקפ״ו · p. [Seite 43]

3SH ( 42 ) 4« מות שמושי בין — ביז בתוך המשניות גלי פעל כלל, הטעם, או שנל , יצודן> שסהשמוש על בעל נלל יק על הנושא, או על הנשוא, או על שס צדדי לגל, או שנמסר יגור המציאות היה (ונתונו נכללים מלות הגוף הוא היא הם הן) כמו: בין שוגגכין מזיר: והכוונה גין שהוא שוגג נין שהוא מזיל, ני לג׳יהמ נמסר על הדוב בקישורי מאמרי לשון ענדת נילוע: אולם גס בפן יהאחלון נל יתכן שיבוא לינ״המ פעס אחל לפני שימוש בין — בין; דק או שיחסר כלל ונלל, או שינוא נפימש 3' פעמים, נמו: כין שהיא עניה׳ בין שהיא עשירה (ננא מציעא פי׳ט מ״י), ואל ישיגני המש־נ(מסנהדרין פ״ל מ״א) ד״מ נזחזירין בין לזנות בי! לחובה! כי גס שם חסר לגול המציאות שהוא; ואף גס זאת׳ שהשמוש יצורף שם על נשוא המאמר מחזידין; וכמוהו: חייג עליה משוס כלתו ומשוס א״א נין גת" גנו כין לאחר מיתת אביו: (שס פ/׳ז מיד) * אולס פה בכידון לילן יצורף הכל על תיגת אחינו והוא נושא המאמד, ני הנשוא הכללי הוא: המקום ירחם עליהם ומצאנו נלשון חז״ל שמוש אחד על כוונת מונן זה, והוא אחד — אחר• גמו אחד הנכנס לעזרה ואחד הנכנס לתוספתהעזרה (שגועות פיג מ״ו)* וגס שם מצאנו הכלל אשל הנחנו חמתי ביסול מוצק ני נכפל הפעל הנכנס עם כל שיווי• והמאמר: ואחר ד*ט׳ ואחר ר'נ (סנהלרין פ״ל מיא) גל יתעה אותנו ׳ ני שס הולך השימוש הזה יק על שגי הנושאים ואינו מציף עמו פעל נלל• ואל יטעון עלי הטוען מן ׳. המכה את חנייו בין באבן בין באגרון* (שס פיט מ״א)׳ נ׳ נוכל לומר ששם הטעם נאשר שמובן הפעל המכה נלתי נשלם ני אם נשלש תינוה, המכה אתחבירו, וקשה להכפיל זאת בכל פעם־ אולם אס סז״ל סמכו על המנין, בלתי נאות זאמגמפלה, ני היא צריכה להיות גמרה גלי שום פקפוק ־ ומה מאול עמלו הקלושים גפוסקיס להסיר נל ספק שינוש מסידור התפלה! —־ והנה השימוש כין — בין גמגטא חז״ל הוא גמקוס גם — גם בלשון מקיא: גם תגן נם מספוא ל3 עמנו (לאשית כ׳ל נ״ה), גם מתמול נם משלשום (שמות ל׳ י׳), נם לי גם לך לא יהיה (מלכים א׳ נ׳נ׳ו)׳ וגס שס יצורפו על נשוא המאמר• ומהשתלשות הלגריס נלמול גיג שהנכון שנין השני גלתי יחונר עם וי״ו העטף גראשיתו, ולא באשל התעו המסללים החלשים, ני לאינו שאף המלה נם׳ אשר גלשון חז״לינוא בין נמקומו, גלתי יחונל נפעם השני עם וייוהעטף; ואס נמצא לפעמים גמשניות