Bikkūrē hā-'ittīm · 1825-01-01 · 1825 - תקפ״ו · p. [Seite 27]

A 3>* ( 26 ) ולל3ן אמת נעדרת , לחשוף יעלות 37ש 3ד3די נניאי ה', להעמיד טעמם גם ׳ נטעם לשל השמן, ולגלות מטמוני מסתרים 3מעמקי לשון אנותינו, אשל כסתה השכחה את פניהם, 3התפזר גני יהודל מעל אדמתם אים אפוא ימי 3רנה, גהתמלס יחדו נפשי ונפשך? 3שוטטנו נשוקיס ונרחוגות, חושגימחשנות׳רמותונשגגות; 73נלי לשומע, וגהקשיגי ליודע, נהיותי ד3 ריגי׳ עם איש נלנני, לא מגף ולא מחרף, ונל דעיונ-י גכול 3ינה מצרף; גהיותי מוצא נחת, בקבלי תונחת, ו3היותי מאושל׳ נקמתי מוסר, וגהיותי שגע נעירות, כשמעי תעלומות ועתה לשוני לחני ת37ק, אחריש אתאפק, 773 אש3 ממון למחנה׳ אין קול ואין עונה; דמיתי לקאת מל3ר, ני מי אשד יחוגד? וגמי אשתעשע, ו5מי אוען? העם הא3ן, או עם הען? על זאת אספדה ואיליל, ני מלאה ארצי חנמי אליל׳ לא נתן ה׳ להם לב לדעת׳ ועין רואה ואזן שומעת, ולשונם מדגרת גדולות׳ וקילס יחולל אילות, הנליהה אשמע ואותן אזכור, וזנדון אגדתך לגי יעטר, והמר עליך נהמל על הננור: אנה פנה דודי? אנה הלן? — אני שלן, וחלומות׳ שלן• ועתה, מדוע אנחנו מחשים? ומדוע לא נחלן חושים, ונשלוח ספלים ניד הרצים, להעיד ולעודד את האהגה? שקומה.נא ונסוגנה, נחצלות ה' ׳ לפנים ולפני; נחתור גמחתדת, אחרי אמת נהדרת, וכל לנרינו נספר ננתגיס, ורחוקים נעשו קרובים, ונתעלסה נאהניס, ותעלזנה נליותי גנתני ידך, ותעלינה לפניך לרצון אגרות ילידך־ ובתך ה׳ אשל ’P עליך הנסיעה, (מפי עליון לא תצא דעה) ׳ ויאמר להפריד נינינו ׳ למען החיות דעיונינו, 3ל יהיו עוד אך לגר שפתים, מהל יסופו, וכחלום יעופו׳ מקן ימים או שנתיס; ני הלא מעתה גספד ׳נתגון, יאריכו ימים ולא ידקגון׳ ע!7 גשיגה ינוגון׳ ולעפל מות לא ישונון חכה נא אמא אלין, אעדנה לפניך דגדים אחדים אשר באו לידי עתה מקרוג, נהיותי מחפש נפעם גפעס גמנמני לשוננו, ויורד לתחתית נאדותיה ׳ לשאוג משם מיס חיים הלשון הזאת היפפיה האמה העגדיה׳ מקן שנים שמונה מאות אשר שמו גדולי החנמיס עיניהם ולגס עליה׳ ויתורו אותה ויתאו גנוליה׳ יעלו הריה׳ ירדו גקעותיה׳ פסגו ארמנותיה, גם צללו נמתק מימיה, לסקל מסלותיה׳ להאיר מחשניה, לגלות סתריה, ולחשוף תעלומותיה; הנה ננל זאת, המנוסה ממנה והמופלא, רג מאד מול היום מהנולע והנגלה: ונאמת הנגלות גטלות בחבילות חבילות סגלות גדולות * r I