Bikkūrē hā-'ittīm · 1825-01-01 · 1825 - תקפ״ו · p. [Seite 26]

ft ) •KO ג ) ■!«2 אגרה כיללת הבדלת שני הלשונות הנרדפים תר• מרגל וארבע המליצות סיצרש אחד ירא את. ירא סן. ירא ספני. ירא מלפני ♦ שמואל דוד לידידו . שלום רכה שנעה לה נפשי גילה ומלוה נשלש אגלותיך הנעימות, אשר נתנו! אלי ידידי אשר אהנתי, ויהי לבדך לי לששון ולשמחה נפולה ומנוסלת דזלא ראשונה, נפשך יודעת מאל׳ נחירי לצתה נפשי, מה מאד אני מתעלס ננועם חנרתך היקרה; והנה, אסלי אשד האלהים אמר להרחיקך ממקוס מושני, מהזהננל מסמלי תנל יעמול ל׳ תחתיך להשניעני טונה / אם לא מנתני ידיך הנחמדים מזהב? ו1את שנית/ נטונתך ידידי אשמח, ונשסחתך אתעלג, וגל עצמותי תגלנה, נדאותי מתוך נתניך,. ני הצליח ה׳ לרנן, וני מצאת מנוחה נמקוס אשר הלנת , נאות נפשך וכאות נפשי וני הלך לפניו צדקך, לתהלה ולשם ולתפארת, ננל העם אשד נאת בקרנו: יוסן> ה׳ לו נאלה ונאלה ועיני רואות! ועוד נה שלישיה׳ שמח לני ויגל ננודי׳ נלאותי מתון לנריך / ני עול דמות ידידך חרותה על לוח לבך; לא הפרידה הפרידה נפשך מנפשי, לא הרמיק המרחק לננך מלנני ׳ ולא טידוך הטלדות, מהסג סלעפן לאוהבך הנאמן אסנם, אם הקשר אמין נין נפשך ונפשי, ומים דנים לא יונלו לננות אהנתנו, לני ולנך יודעים על מה אדניה הטנעו, ני לא למען נצוע נצע ׳ נרתנו נדת עד מות; ולא לחדוש מחשנות און על אלה׳ס ועל אנשים, העתקנו סוד חדד נחדד; ולא לנלע ולהשחית את היקדננמצאות, נועדנו יחלו נקר וצהרים; אן> לא ללנת נדרני חשך׳ יורדות אל חדדי מות, סגננו נדחונות קרת, באישון לילה ואפלה: אך זה פוי נל אהנתנו, האת מגמת נל חנותנו, להא ר א ש אל אחיו נמהלו שנילי הדעת, התודה והחנמה, לרושוב מחשנות ולהעמיק עצה, לנרד וללבן