Bikkūrē hā-'ittīm · 1825-01-01 · 1825 - תקפ״ו · p. [Seite 11]

( 10 ) fC5 אמיתי, אעזבה את בימי, אטוש מעט הצא? אשד על ידי, אשא כנפי שסר וארמית נדוד , 3יער בערב אלין סלה אכן לשון לנה תשני גלם איש, ואנכי אשה מרת נפש אך לא קשת לוס, מה נסי ני איחלה? — שמעה לי ואמוך, ומט אזנו לד3יי• מיום הוא יום ענן וערפל יום 773 וגלמוד הוש3תי, מן היום ההוא והלאה, אנניתחת מס3ות הזמן ממהפכת ׳ ויס3 עלי אופן גלגל עגלתו, מיום אל יום אדנה אשוח, ואס אמרתי אשוב לנצרון, געצומי נפלתי נה״ו, שפני נא מרי שימן 3חיק מוקילך, ימי ענין ומיודך ספדי נא לי ועל פני העבירי, ומי יתן ותנסומות אלוה נפשי מקל אלי מסך הננאה ש״ע, ימל מאהבי המעטים שנו אז והמזיקו 3כנף מעילי, קראו אמרי מלא, זית רענן! יפה פרי מואר קראו שמי ׳ גס הנה השאוני ינלו לי אנשי שלומי, ליעיס לניס נמקלנועס חנלוני שחתו עצתי, בוססו מחשבות נפשי פתוני ואפת פס7 פחדתי ויאתיני פתאום, ואשר יגורתי זה שנתי אתן פתע יבא לי נ׳ חנמות שרותי אז בחון מלונה, ונדמונות יתנו קולן: ניאו חסו נצל אמנם מקבת בוי נוקרתם ושתו ביין מסנה ו3צלה נחמד לשנת, ופליה מתוק לחנכם• אז פלשתי נטיתי ידי להם, הרחבתי מקום אהלי הארנתי מיתרי יריעותי, ני הריתי חלתי גס ילדתי בנים יונקים משוד נעימומי ומתענגים מזיו כבידי פתאום — ואלא והנה צר לי המקום, כי בני מרחוק ידאו כנשר חש לאנול ויציצו מעיר כעשב השדה, וישימו נצאן משפחות למיניהם, פרו וישרצו וירבו למאוד מאוד! נה״ו, אמנם נן דבל החוזה ברוח שפתיו, ונכה חזה לן נכוחותנאמרו: ,לביס בני שוממה מבני בעולה! ״ סטי נא יריעות משכנותיך, הטי ואל מחשוכי! ש״ע, אל מחמוד המונם בלבנן ואל יקחון בעפעפימו, ני כרובם כן חטאו לי, הנה הנעתי להם רוחי, הופעתי על עצתם, גס הודעתי דנרי אתהם, והמה נל עצתי יפרעו, ואנכי אפלס ועלימו תטוף מלתי, והמה — בחרפה הנו לחיי ני כסוס עיר נפרד אין הנין, קונהו לא ידע ואנוס בל לא יכיר, מתגו ורסנו ינתק וישלין מנו עבותיהו ונאות נפשיהו ישאף רוח, כן חיל המנתנים