Bikkūrē hā-'ittīm · 1825-01-01 · 1825 - תקפ״ו · p. [Seite 10]

( Ö ) *5 נה״1. הנני יוסיף להפליא הפלא ופלא! הלא אנכי שתלמי צמחי נטעין בנרס אלהיס, ומי ישרשס בנמו ימים לא גבירים, ואחלי הטוב המס נטעו שתילי צמחין בלבות אנשי המלע ועל ארגיעה ישל זיתימו? ש*ע" עול שארו אז אנשים מתי מעט, ועול בה עשיויה ממשחרי ומשוקלי ללתותי, אן מי יבין למר? — חכמי חלשים המה" ואן בסתר אהלימו ישחרונני, ונמו עלם דולק מני אהגה" ני ימצא ועיתונסויה גלויי סחבות היא נפתחעינים נצבה, ונשלחו אצילי זרועותיו למען חבקה למען נשקה מנשיקות פיהו, הלאינלס? — חיש יביאה אל בית אמו חלר הורתו, שם בגליה הצואיס יסיר מעליה ומחלצות ילנישה? גס ננה הביאוני חלרימו, אל בתי ננאתימו ויאספוני הביתה• אן המה מנת גורלי וחלקי בחיים. והיותר החרימוני, נאפת נעורים כי תמאס נימי נלת לוותה " ונכה תעבוני שלמותי בעיניהם, צא! צא 1 אמרו לי * נה״ל, אל נא תאבל נפשן ולבן אל ילוה לזאת, ני עול לא ננרת לך — נאשר אזני לקח שמן מנהו — סס ושארית מן האין׳ ועול לא אוסף לן נין וננל מעל פניחון, ני גלול שמן נגויי האדן, לאום מלאום יאמן ולרעמו יאמרו חזקו ונענודה "- לפו ונלכה לאורם אל נבכי יס הקדמוני, שם מאיר נתיבות לשבתי גס מנמת חכמיהם נס בינת נבוניהס עליך יחיושו האריכו למעניתס יום יום אמריך ילרושו" גס בלילה לא שנב לגס על ני הגלילו לעשות׳ גס הנם נמו נל לימינן עמלו, ועם נל גוזין לריב יתיצנו י ש'ע> אן הבל מנחמיני! כי מה לי ולהם? הגי עמי הס בני ואחוזת נחלתי? הני אומר הנו לי ומנח שפמינס עוד שמלו נעלי? — ועמי עזבוני וילכו אחרי ההבל ויהנלו• נדדו" ואת שלולה! מס עשית אחלי ני מאסו בך עוגני עמן, בנים סכלים ולא נבונים / עתהלשואתתיפחי תפרשי נפין״לשוא תקלעי בפוך עיניו" סלון ממאיר קה מכאיב נעינימו היית, אן אחרי גיוס ישלינון והיית למרמס ש׳ע׳ לו יהי נלניין. יקירי! לו נמחשנומין לי אז היתה ני עתה על מהרה אחיי עמי ובית אביהתנחמתי, נאשר נחמתי אחרי אבוד מטה עתי,׳ אחרי אבלן המלבישני שני עם עדנים ׳ המעלה עלי זהג עלי לבושי! ני אמנה זה משפטי אנני חרצתי גס הנה אמדתי