Bikkūrē hā-'ittīm · 1825-01-01 · 1825 - תקפ״ו · p. [Seite 9]

&* ( 8) *e שיע, אהה! המה, אך המה היו נעונלי, מהליסיומחליני מהם יצאו!—־ שוחלי הטו3 והתושיה סבותמו, ו3אי אחלימו מזמלי שיליעג3ים ואוה3י אשישי עננים, נןו7 חש3ו להם כלי שיל• המה לא הפיצו מעינות המלע החוצה, ונגה כונני אול האמת לא הזרימו מתון משנצות סעיל 5 המה לא לקחי סמי מדפא נמלקחת שמן ולנש למען מנש מחלתנני עמי אשל נהס פשתה, ולא לכנו 3שמןמנה טליה אשל הונו 3ית מאה3י לשונות המעלג, אף העתיקו מהם מלים מג לי לעת ננונים, ויהפנוס נמו לגוש׳ ועל נגלים חנולים יטו ואל יחשונו, אהה! 3גל נוגליסנגלו! — על גס המה אנשי נליתי ושלומי נאלם עגלו נלית הפלו חוק, ויפנו אלה לנלמיהס ואלה לדמיהם, איש לאוהליו ^שלאל! נה״ו, גס לזאת נפשי לך מאול עגמה, לעיתי! ונאנך נכאני ילעת •- אך אמנה, ויהי מה! יל3לנאענלך לנל נאזניך, ותהי אוליזאת נהמתך, נאשלהיה צלי ולפאותלשנללוחי י ני אמנם, הנלהיוס יחלוש האנל לזלוע? ונושא משן הזלע הנל היום יפין 3ל ולגן יזרוק? הלא אס ישוה פני אלמתו, ונמונטן האלן שם חטה ושעולה, יאסוףיליוונצלחת יטמינס, על אס ינואוימיהשילום, ונשא נלכה תנואת אלומותיו — נכה חלק המשלליס ההם אלמת 3ית ישראל פתחו, וכנה מנת נוסס ני הנה שלג וכפור נמסו, הגשם חלף הלך לו, שמש התנונה ואניג הנינה יצא על האדן למען שמח כל חי׳ וגם המה גס כל מחזיק ללנן, כלו להם ניל גם זרעו לצלקה ׳ לוח לא שמלו ונענים לא לאו זאת המנוחה עמה הניחו להם וזאת המרנעה! ני על מהרה וזרע הצדקה צמוס יצמח, ועמה — ומי יולע אס לא לעת כזאת — מעיר כעש3 השלה יצין ופלח על תלמי שלי י ומה זס עול תמעצני?— ש״ע ׳ גם אנכי אז לקול תנחומות אלה הטיתי אזן, נם אנכי לג הותל מני התקוה הטני, אמרתי אך טוו וחסל יללפוני, ואך שוא ולנר נז3 היה תמורתי• ני עול נסנו ירחים, ומגיס נקפו, וכל שיח ונל עשנ טרם יהיה נאלן * ויגול השלה טלם יצמח, גלה נל חציר ונאספו עשנות הלים• — תרלמה גלולה, אפלת מצרים עלי אז נפלה, אשר אס תמוש ליל משנת הער3, סאת קלמה יראו יניטו יקוו לאור ואין, נונני הנשף ההוא חשנו ועפעפי שחר לא ראו נה״ו