Bikkūrē hā-'ittīm · 1825-01-01 · 1825 - תקפ״ו · p. [Seite 8]

3>» ( 7) איש ולא יהדי גנד, עמה גס הוא פניך לא נשא ׳ ויסע עץ גזעו ל אתה ידעת את נל אשר אז התאנלתי, כא3ל אס קודי סחותי מאנתי הנחם , כי אנד איש ימיני אשר זרועו סמנתני׳ ועלי נמתי און העמידני לקרוא לעוניי אורח הנלוזים נמעגלותם ־' ועמה אגד מן האר! מות י• הה מות! גס אותי עסקת רצות, גס עלי הענדת מס חמתך/ שמתני יתום ואין עוזר• לולי הותרת לי אז שליד כמעט, מנדת ריעיס משכילים נעלי אסופות, על דלתותי יום יוס שקדו, וכאסר תמיד ישהרגנני עמדי גס הטו3 והאושר דרשו ־- כמצווה עלימו מפיך, ננון לחש! — נה״1 ׳ המה הפיצו בכונני נשף שללו זהיימו מעריפי החרס, קרני אודן אשר עלימו הופעת, והמה כללו יפייך נל3 נערי נני עמי ש״ע, ואולם הלא שמעת אם לא ידעת, נמוד ימים לא נגיר משנה שנלון השנדתי, כי פתאום עדר צאן מרעיתי נפוצה, ואין רועה נאמן יקנצם מן ההרים שמה נפושו, ונעגלי מלנק מנלי שים עניי ורוע מעמדי על ל3 נמו רנצס יפושו אז נדנדו יחדיו יראי שמי, ושרידי מאהני החרידיס על דנדי, נתנו נספר קנים והגה והי, גס קרנ נליומס לי כחלילים יהמו *), אך אין מי יחוש, מי יקשי3 וישמע ׳ האמת אגיל ונל אנחידנה החת לשוני, ני נמעלם אשל מעלו זאת להם׳ סרו מהל מן הדרן אשר התוית למו• * *) נימים ההם אין דורם ואין מנקש׳ החדלתי את מתקי ואת מנונתי הטונה, ואנכי יושנת ושוממה •י נד!״ו, נעת ההיא גס נפשי נמסתרים תנכה, חזות הקשה הומה לי מאת מתי תנל העונריסאלעמק הנכא, נעויתימשמוע, ננהלתי מלאות!-- אמנה׳ זכרתי לעת כזאת ואנכי יושנ נפתח עיניס לשמוע חדשות מפי חללי יום יום, נשל נושר לי ני חדשו ממלכתך׳ נאו ננרית יחדריעיס משכילים נלאשונים, כמוהם יאזרו מיל לשננו ידרושו, ולדרוך נעקני כף רגליהם גם המה — ש״ע +) הלא הראה וספר נת5 יושר ת״נ הוא קבוצת אברות להמלין המפואר ר״ם הנה!, שס ומצאו, אגרתו אשר כתב אל ר״א איינל ותשובתו הגעיתה * אשר בס השתפכו■ נפשם איש אל תיק רעהו¬ ‘*) הרואה יראה במחברת האורב ד׳ שאלוניקא, אה אשר נתב בהערה על אודות תכונות מליצותס והתערבס בריב לא להס■