Bikkūrē hā-'ittīm · 1824-01-01 · 1824 - תקפ״ה · p. Seite 157

2>* ( 57 ז ) *& יל3לו שקד; אמאס כחילם, אכזהעשדם, וייט3 לי מלונותי מארמנותיהס, אהל׳ מהיכלי עונג) ה3וקר אור ואנכי קן משנתי/ שמת רנזו3 ל3 הלכתי על השלה / מה מתוק ריח הדודאים! ומה נעים לראות נפדוח השושנה! על נאות דשא אש3 ועיני הולכים ותריס כל הנכר׳ השמימה א3יט/ מה כאוו תארס! מה מאד גדלו! ארכס ולח3ס מי יגילס? אלאה ועיני לא תנילס י על הארן אשיס פני > והנה חיות ורמש אין מספר, כל איש ימצא מחיה לנפשו, נלסמליאי ששון וגיל; זאת התכוננתי ואחרי שוטמחשכותי, ואמר 5 אך ה׳ אלהים הוא יוצר כל היצורים הכל יכול, את כל 3רא ועשה / תכן שמים כחכמה, יסד ארן על עמודיה, מוציא כמספד כל צ3א הננניס וסופד החול על שפת הים; מה טו3 לאלם כי י3ן אלה^ ני יתיוכס לידע את בוראו להתגונן את מעשיו ולחקור כל פלאי הטנע ׳• ־־ דעו נדיני וקציני עם! היוש3יס כטירות ובהכלים שונ3יס על מטות שן על חצי היום גחיק רעיתיהס, מלוכשים כגדי שש ורקמה, אוכלים מעלני מלכים ואין קצה למאכלם, שותים יין מדקח 3נל מיני מדקחיס וכשמים נמים, מנלים ימיהם נשחוק ובצחוקy נל היום דודים יבקשו ואחרי האה3ה ירדפו, דעו! ני עוד לא ילעתס את הטו3׳ שוא ועמל כל תענוגותינם אין שמחה כשמחת איש מחקר ומת3ונן, צמא לדעת ׳ גס ימצא די דוות צמאו ׳ הוא לכדיב ישחק ובקצין עס יתקלס, ני המה רעים ימיהם י דאגה תשחהאותס מעסחלקס, גם המה נגועים ומונים, כל חלי וכל מלוה עליהם יתחכרו; והוא חפשי מדאגה, נריא כל העם׳ וכאב לא ידע׳ מגת חלקו טונה בארן וגורלו נעים• פה אש3 משתומם ושומע קול התור, מנגד לי כני היונה הגה יהגו, משיקות כננפיהם ונושקות אשה אל אחותה, שם נין עפאים, העוף כשיר ימלא פיהו, יתן תודות לאל׳ ויזמר לאלוהיו- לנה נא ידידי! ושר לי כשידיך, אוהב אנכי את נגינותיך מנגינות נכל וחליל — למה תדוס תחריש פתאום? למה תנוסון חיתו ניער למה נודד אתה, יונתי! תחניאננקיקהסלע? מהדאיתי? גם אנכי חרד ולנכיידגז, השמים התקדרו כעכים, גשם ונרד נפלו, אין נח כעצמי ונועאתנועעה, השמים האירו, קולות אדירים וקול רעםאשמע, אהה! ני נדמתי, אנה אניח? כאלה נועדת, תחיל האון, והאדמה החת תרגז, אהה! ני אפס נחי ונפשי כדונג נמסה, חדדה גדולה אחזתני, על פני נפלתי ואדום, 'פתאום נא דוח קדים ויפין ענני חושך, קול הרעם לא נשמע עוד ונרקיס לא אמדו הננו, שקטה כל האדן נהמות וחיות פצחו דנה לקראת נא השמש וישמחו אל הוד ונוגה החוסה, הנותנת חן וחסד נמתק מאורה; אף ארוני קצתי מחלומי, ונעונר עלים עת יגהוסנענרתו, יהמו ויתגעשומימיו, יחמדו