Bikkūrē hā-'ittīm · 1824-01-01 · 1824 - תקפ״ה · p. Seite 158

3&t ( 158 ) *e «יזמרו גליו, והאניה פעם על לממס מגיע ועל מפלשי ע3 תתנשא והעם ממרום במצולות יס מפול ועד מהמת לארז משלכת, יצעק וייליל האיש ונצרת נפשו מר יבכה^ על ני ישתוק הים מנהמו וחדל הפשל ורוגז אין, ילך בשלום אל ארצו ויבא אל מחוז מפצו, ישמח ני ידאה אדן חדשה ושמים חלשים יניע; נן קמתי גס אגני ואראה נל הננר מתהפנת לגן אלהיס, הארץ המיחלת לגשם מתה את צמאונה והאדמה צמחה תצמיח ונאות דשא לבשו נל ירק נל עשב, זאת ראיתי וגיל נמלאתי, אך עיף ויגע הייתי, עוד לא אנלתי מאומה ומחום השמש אגני צחה צמא; עתה ידעתיך ה' מלני וקדושי •י מה דנו חסדיך י• מה גדלו עונותיך אשד עשית לבכי האלם! קטונתי מלתן תודות לך ומלהלל לשמיך; הלוח נש3 אלי פרי נחמד למראה« טעמתיה והנה גס היא טו3 למאכל• מה נעמת פריי! מה מתקת לחכי! החזקת ותאמן אותי, נתת נח ננפשי ומצמותי חלצת־ בכי אלם! אם תאנו תלמדו לדעת את ה', השכילו את עונו וחשדו אפר נליום ויום בלי חשוך יעשה לבכי האלם, אז ננל לצו תאהנו אותו ותמיד תלנקו נו; אך אל יסנל לננס לאמד, מאותות נוראות, ממלחמה ומרעש נדע את ה׳ "נהתפלן אדני האלמה ועמודיה ירופפו, ננהום הים נתקפו ונגנלתו, ישים ארן פדי לשממה ונדמל למלחה, או נפצות האלמה את פיה תקיא נחלי גפדית ואש ותשרוף וחוזרים כל סצינה, או אס תהיה מגפה נאון ודבר ימית פתאס, ואלפים ימותו נלי מנין, יגועו נל׳ משים; מאלה נניר את יוצל האלמה ואלהי הת3ל“ אואויל יחשוב נזה וחסד תנונות ילנל כאלה, אס יחרד איש והוא ירא לבל תשיגינו הרעה, נשממון ילך, נל3 לגז ינוס לקול דממה דקה, עיניו תמיד המות יראו, יניע שאול מתחת, ונעלמו ממנו מזימות ותנונה לא ידע, יפחד ולא ידע למה יפחד, יירא ותמיד נחושך ילך, כצבי מרדף וכאיל ידליקהו הציד ינוס אנה ואנה; יסוד הדנל לא ינקש ואל תכליתו לא ינא ׳ גס אס ידרוש ויחקור הדנר היטנ ננלות כפחד, יירא אך אל יאהנ את ה'; היאהג ילד את אניו או את מולו אם תמיד נשוטים "סרהו, תמיד עליו קצפו, ואפו נו יחרה, גם לא יתנו לו אות אהנה ונשיקות ריע)' גס את ה' לא נאהב אס לא נתנונן ני הוא אל עוג, ואהנת א3 אוה3 את נרו ונל יצוריו, ירוה אותם מדשן ניתו, ומטו3 אוצרו ימלא נפשם * בג♦ אדם! היש עוד ננס איש אשר ישקר נה׳וינזג נאלהיו? היש עול ננס איש אשר נקשה עורף ונמצח נחושה יאמר אין אלהים באדן ונורא התנל אין? לונד נאלה חסר שכל הוא ואין לו תנונות, לא התיוק חסדי ה'!נפלאותיו לא השכיל, בחוסך ילך ונאפילס ימשש, נל ימי ז