Bikkūrē hā-'ittīm · 1824-01-01 · 1824 - תקפ״ה · p. Seite 156

( 156 ) teJ! הה לאי טוכי תסלחי את רוב שיחי עד הנה; ותלונות♦ הן הנה אות כי דזיבזקי בל תלה ♦ * * ת5}ינ״י, אם תואילי׳ הרציני, אם ת5סופ♦, תתמלי, או תלןצופי, חותם לב♦ את סלה♦ T ״ -; T V f ב מכתבים רעיוני איש בעלות השחר♦ החושך לא ינסה עוד ארז, ערפל וקדרות נפוצו, השחר עלה רימת דוח חיים נאף נל, אין עול תנומה על עפעף ושינה על פנים, הקיצו נלחיתו ניער, ועוף השמים עזנ חנו, שונני נד נין צאליסותח® תומר זמירות יתנו, עדרי צאן ינקשו מרעה, ואיל מקפן על הגנעות« גס אריה ישאג, דוג ינהס ונפיר יתן קולו; ממעונתס ילנו לנקש טרף ולמצא אנל לנפשם־ אף אנכי רחוק מתשאות קריה, והמון עיר (כימה חפצי נס נעונס ונגאונס?ומה ישעי כי אהיה נאחד מיושניהס? הקריה היא מושג הגאוה ׳ נה תעוז הקנאה, תמשול הרמיה, ויושניה תסירי טוג, זהג ימלאו אוצרותיהם, ונתיהם כסף, יאספו כחול פז, וכחומר חוצות כתם; אך נם לא ירימו קרנם, נס לא יתנשאו, אחוה לא ידעו ואהנת איש נעלמה מהם, אס לנצע כסף, נרית רעים אנזה, וענותות האהנה חתו נשנדו, איש את רעהו עקונ יעקוג׳ יגזלו אף ירמאו, ילשינו אף ידנלו