Bikkūrē hā-'ittīm · 1824-01-01 · 1824 - תקפ״ה · p. Seite 121

SW ( 121 ) *<Z שהשתמשו נהן נסלל תפלתינו ׳ כי לולא שידעו מיסד׳ התפלות שהמלות ההן מוצאן ועונאן מלשון הענרי, לא היו משתמשים נהן החכמים השלמים ההם נעלי הלשון הצחה׳ ולא היו נותנים להן מקום נסדוד המפלה. אחדי שכל מגמת פניהם לנדר וללגןאת כל דנדי קדש הלולים. ולא <ענור זר נתוכם ונדנדי הלמנ״ם; ולכן אס המצא תמצא איזה דנור נלשונס, הנראה מתנגד לדרכי המקרא, לא נגזור 'נתחילת הלעת על היותו שלא כלת ומשפט הלשון, רק מוטל על כל איש לתקן הדבור ההוא בכל מם לאפשר, עד שיהיה דנר דבור על אפניו, ני הם היו נעלי הלשון. ומי משלנו יגיד על פניהם דרכיהם ני לא כן עשו נמה שנחרו לפעמים משקל או פעל אחר מתה שנהג המקרא נו? ני לולא שידעו ני חק לישראל הוא המשקל או הפעל ההוא לא היו נוחרים נו, ולא זו נלנד שנוכו נלי ספק על ההוראה המיוחלת המגדלת נין הנרדפים, יש ג״נ ליחס אל נחירתם נמשקל אחד יותר מנזולתו להיות כוונתם לרמוז נו על רזים נעלמים מפלאות תמים דעים, וענ׳יפ כלס שרשי ליהק המה אף שלא נמצאו נמקדא• ומלבד מה שהשרשים הנמצאים נתפלותינו יש להם משקל ל״הק הננדל ממשקל לשון הארמי׳ הנה גס מלות הטעם שאין להן משקלים כוללים יש מהן נתשנה ונוכל לקרבן ננקל אל לשון המקרא נמו מלת מנין שענינה השאלה על מקום מוצא ההלכה, היא נעצמה הוראת מלת מאין נאתס (נדאשית מ״נ) רק שנמלת מאין נתונה האל״ף. וצי״ד׳ המ׳סמורה על חסרון הנוין ממלת מן, וגמלת מנין נתונה הנו״ן, והאל׳ף ממלת אין ננלעת כמנהג אותיות אהו״י ע״ד יתן ה׳ את שלתך(ש״א א') שהוא כתו שאלתן, ועליז מלת אפילו מורננת מן אף אלו והלמ״ד דגושה והראוי נחסדון הילד אחרי הפ״א דק שנהגו חז״ל לנתנ היו״ד אחרי חירק קטן וכן וייו אחלי שולק קטן מפני חסרון הנקול מרנדיהם ז״ל נמישנמשנה 5״ק פ״א הנהמה אינה מועלת לא ליגיז ולא ליגוף ולא לישון שננלם נתונה יו״ד אחרי הלמייד אן> שיניא רגש נאות שאחריה לתשלום נו״ן פ״א הפעל, ונן אמדו נגמ׳ נתונות דף נ׳ ע״נ לא נשאו לא קתני אלא לא נישאו, והן המיס המונים (סרה פ״ח) שהנ״ף דגושה נמ׳יש נתי״ט שס ונתונה נוי״ו ולנים מאד דומיהם; גם מלת כיצד היא מורננת ועניבה כאי צד ונן מצאתיה נתונה נס' נמלנר רנה ס״ד הא נאי צד מסדרין לחס הפנים ונו׳ ונהנה מלות רנות נרנדיהס זיל ולא לחוקות הנה מלקרג תוצאותיהן «לשון העברי. ואלו מצאנו מלות נאלה בסדור תפלתינו היינו גוזלים עליהן כלי