Bikkūrē hā-'ittīm
- Journal
- Bikkūrē hā-'ittīm
- Volume
- 1824 - תקפ״ה
- Date
- 1824-01-01
- Page
- Seite 118 (sequence 119)
- Language
- Hebrew, German
- Belongs to
- journal volume
- OCR quality
- 68% known words query
- IRI
…/4782723-4783713--1109-4783833- Visual Library
- page viewer of the UB Frankfurt
OCR text
איזה הודאה. אשר לא התנאר ענינה כל רך נמלה האחוזה בדרכי המקרא וקדונה אליה נהוראותה > שאץ ראוי שנעזוג ההשתמשות נמלה ההיא אשר יש נה תוספות נאור הענין ־ ואינני מסופק בברור הכלל הזה הנוהג גם נשאר הלשונות שמביאים יעלי הלשון לאיה מן המלות אשל השתמשו נהן אנשים מנמיס וידועים מנעלי הלשון ההיא; ויותר מזה ראוי ונכון ה37ל לעשות ק בל״הק, בעבור שאנחנו עדים נדנד וידענו נידיעה נאמנה שנשל נעמינו חלק ר3 משלמות הלשון אי:ד היה נודע נימי קדם , ועול נוכיח לקמן שיש בלי ספק בלבלי חז״ל פעלים עבריים אשל לא נמצאו נכתוב והן אמת שהמדקדקים האחרונים ויס מן הראשונים סרו מן הדרךהזה׳ ומאנו לשים אח הכלל הזה נל״הק, יען הסמכם על משענת מאמר חז״ל שאמרו: לשון הורה לעצמה ולשון הנמים לעצמך ואנכי בעניי לא אמצא משען ומשענה 3מאמד ההוא, לדחק את הכלל הזה, ואף ני ניער אנכי מדעת וידעתי שפל מצבי ומך ערני מלחלוק על הקדמונים, ולהכריע נין הדעות, תלחצני האהנה אל האמת אשר בלבי כתנור בערה, ולא אוכל למנוע מחמת דעי נביאול המאמר הנזכר ואומר: ני לשון זה לא מצאתי נש״ס לק במקומות שהקפידו החכמים על תלמידיהם והזהירו אותם מלשנות לשון המשנה או ההלכה מן הלשון המקובל אצלם, ומורגל ננד נפי החכמים אשד 3חדו איזה מלה, ויחדו לה איזה הוראה מיוחדת׳ אף שיש יתר הנאור נמלה אשל יכחרו 3ה ע״פ דרכי המקרא, מ״מ לא רצו לתת דשות לתלמידיהם להשתמש נלשוןאחר על הענין הזה ממה שהסכימו ננל החכמים הקדמונים ׳ אע״פ שאין המלה ההיא מבוארת כל כך ע״פ דרכי המקרא, דק היא מלה מיוחלת מוסכמת הוראתה ע״פ החכמים (וכמנהג נל החכמות להיות בהן מלות מוסכמות מבעליהן כנודע) ונענין הודאת מלת פי.ול שענינה לסון תעוב נמ״ש דש׳יי בפי קדושים, והשם הזה נאמר במקרא נאסור עבודת הזבח במחשבת חון למקומו, ובכל הש״ש מיוחלת הוראת השם הזה והפעל שלו על עבודת הזנח במחשבת חון לזמנו, כי חון למקומו פסו?1 יקרא בדבריהם ז״ל מודע, וכ״ג דש״יבנאור נמס' פסחים דף י״ו ע״ב בליה איזה לברן הוא נושא ונו', ונ*ה ענין מגבעת ומצנפת נמ״ש המוס׳ נמס' יומא דף נ״ה ע׳א נד״ה נוטל מצנפת של אחל מהם ונו' יע׳ש, ולכן הזהירו מלשנות הלשון ני חששו פן יהיה השנוי ההוא סנה להרבות מחלוקת בישראל ׳ אחרי שכל אחד יננה נמה לעצמו, וישתמש באחת מן המלות שיבחר בה, ופן ואולי נדבות הימים תשתכח המלה אשד הונחה נעצם וראשונה על הענין ההוא נהסנמת החכמים, ויתעודדו עי״נ ספיקות על הכוונה האמיתית ולא יודע טל איזה