Bikkūrē hā-'ittīm · 1824-01-01 · 1824 - תקפ״ה · p. Seite 107

׳»י ( 10 r) *& כשמנקשנה, כי נל סמנה אשד לא תמס עם נעלה אינה חכמה, ונן אמר סוקראטוס אל טאמיוס נאשר שאל למה לא הניחו לנחו3 יספר מה ששמע ממנו, אמר לו מה מאוד אתה נוטס נעורות הנהמות המתות, ואתה חושד הרעיונים החיים ׳ הלוא גנאי גדול הוא אס אתה לוצה להיות חנם ׳ ויפגשו איש הדון וישאלו על דנד חנמה, ולא תוכל להשי3 מלנן אנל תשו3 אל ניתך ליאות וללמוד נעורות הנהמות / מה סדין ההחנמה!— נן תעשה אתה הקורא ׳ השתדל לקנוע נלנך לחכמה והמוסר הנתונים נספר הזה׳ ויהיו 3ךקשורים וקנועיסנמו הנפש והגוף, ותשמור לעשות ככל הנתוג נו ומתון זה תגיע אל מדדגת החסידים אנשי מעשה, ותגיע נעזרת האל לאהנתו ותקשר עמו קשר של קיימא ולא תחסר דנר: תהיה אהוב למעלה ונחמד למטה. נרוך מן השם ומבורך מן הגליות, ונאו עליך כל הנמות והשיגוך־“ ע״נ?1שון חחנם׳ אמנם מקור הקנאה והמשטמה היה מחמת ססר מורה ננוניס וספר כמדע שחבר׳ עליו נמנו שטנה, והגדיל המחלוקות שחשדוהו לאפיקורס, ני קמו נמונטפול״יער אנשים נכי נליעל, ר3 אחד ושני׳ תלמידיו הוא ר׳ שלמה ותלמידיו ר' יונה ור׳ דוד׳ ודנרו תועה עליו, עד אשר קנאו חכמי נרנו׳נה ויתר קהילות פדונאג' צה ונדו והחרימו איו שלפה החטאים האלה־ וכראותם ני כלתה אליהם הרפה עם שכיניהם׳ הוסיפו להנעיר אש הקנאה למלא רשעת מועצותס, וישלחו אחד מהס עם נתניהס בכל גלילות צרפת, ויפתוס נחלקות לשונם ע׳י תחנולות מרמה, והטיחו דנדיהס נאזניהס עד אשר שמעו לקולם, ויענו אותם כרצונם ׳ לשלוח מוייס וחרמות לרנני נדנו/ה, ונראות החכמים האלה ני נשקה 3יעק3 אש הגדולה הזאת׳ נחרו אחד מהם מחכמיהם, הוא החנם הישיש ד' דור 3ן קמחי וישלחו אותו ליתר הקהילות להקהל ולעמוד על נפשם מיד כל מדינה ומדינה וכל עיר ועיר, ממשלת קאטאלאנייען ואראגאנ״יען לא התמהמהו לשלוח מצודים וחרמים לקהל המורדים ritt פתשגן המשונה אשר הגיע להר3 הנ׳יל מן ר' יהודא הרופא ׳ דנדיה חדים נחר3 פיפיות׳ והמה פתיחות למהון ולפצוע חדרי נטנו, ונל השומע ישתומם לנו, זאת ענינה: יי יגער ה' נך השטן׳ דוד הוא הקטן׳ מאין נאת? הלא ידעת אס לא שמעת ני מקצת דנרי מורה ננונים ׳ נדנדו על עמידת השמש נגנעון ועל פי האתון ני זה נמדאה נבואה ודרך משל ונוי ותדע ותפניל מן מוצא דנד ׳ ני העם ההולניס נחושך המחזיקים נס׳ המודה, נרפים הס נרפים׳ לא אור סחנמה נגה עליהם׳ ולא שם חנמת