Bikkūrē hā-'ittīm · 1824-01-01 · 1824 - תקפ״ה · p. Seite 106

Ö4 (!Oft ) K5 אדם רהרירכם נראיתי שהסם היה נעזרתי/ והערכתי עוד אליו תפלתי שיתמיד חסדו עמי/ ויתן לי דרך להעתיק אותו מלשון ענדי אל דומי לתועלת העולם . גס נזה האל ית' הפיק רצוני׳ על שנסית׳ עשיתי והשלמת• נאשר היה נלנני, נרוך אלהיס אשר לא הסיר תפילתי וחסדו מאתי!“ יי ’לתה אתה הקורא הואיל והשולחן ערוך לפניך קד3 אליו וטעום תועלותיו׳ נסה עונותיו, איו הוא מדריך ישרה לאשל נעה מן הדרך הנכונה, ומאיר למי שנפל נעודון הסנלית והרשעה, מיישר המילות לאשר הרגיל נפשו נרעות, ומרפא לחולי הגיף והרפש, מייסר לפתאים נחכמה ומוסד אשר הוא טו3 מפנינים־ ונפי מעשי ממינוס עם נחו/ כאשד נקשו אותה לאשה שני אנשים א' רש וא' עשיר׳ ואביה לא רצה להשיאה נ״א את הדש, וישאל המלך אלכסנדר לממינוס על זה, ויענהו: אלוני המלך! עשיתי זה נענור היות העשיר חסד לעת ומוסר מלשמור עשרו ׳ והדש הוא 3על מוסר וחכמה, ומתוכה יוכל להתעשר — א3ל עתה אנה פנו אלו בעלי מוסר? מבל על דאנלין ולא משתכחין! ולא נשארו נ״א מעטי מספל/ ני כל אחל אחלי שדירות לנו הולך. וננהל ורודף אחדי קניכי הגלי עולם, מגזים אתצלמם, החכם עושה נמו כסיל/ וכנון נמו הדיוט! אליכם אישים אקרא וקולי אל המונינס/ 3ואו אלי פתאים והבינו ערמה, וכסילים הגינו ל3, קנו צרי להנתינס ורפואה לנפשותיכם• להנהיג נמשלים דרכיכם ורגלינס ננתינות סייס! “ ,יהגה נאמת תמהתי ושמחתי לקראת מוצאי הספד הזה, אשל הוא ראוי להנתנ נאותיות מוזהנות, נהיותו מלא כדמון חנמס ומוסר, ראיתי ספרים אחדיס אשר הס ננמיס וטוניס, אנל לא יקדיס ומועילים לכל העולם נמו זה, לכן העתקתיו שלא יהיה נסתר לנלתי מנין אותו בלשונו, ניא נגלה ונודע לכל מי שמנין נלשון רומי׳ למי סידצה חיים טונים וארוכים נעו״הז, ני לא לנר יותר מתוק ממס שהורה לנינו משה שהוא עי3 נדנד ׳ שמי שינהוג עצמו נדרך מושליו ומנהגיו הטונים יהיה נלתי מלאים, ואף ני חסירי דעת ילעגו וישדוקו ממה שהוא מנטיח חיים נלתי חלאים׳ אגי יודע שהחכמים ישנסוהו ויאשלוהו,“ ״לכן אתה הקורא הנכבד, מהד קח מוסריו ענדם עטרות לך, קשדס על אצבעותיך נתנם על לוח לבך ותעשה נמו אפלטון אשד לא רצה שתלמידיו ינתנו מוסדו נ״א נתוך לנס, ונלאותו א' מתלמידיו נותג נמגילה מה שהיה שומע ממנו, צוהו לשרפה, ואמד לו נפו3 נלות לבך מה שישמע אזנך מדגלי החכמה, ואל תניט נמגילה פן תאנד לך נשתנקשנה