Bikkūrē hā-'ittīm · 1824-01-01 · 1824 - תקפ״ה · p. Seite 61

( 61 ) ׳ וכשמן בעצמותיו. (תהלים קי״ט) שם המובן על כמן ממש, והעל רישא של הפסוק נמים בקרנו, אשר הוא ג"כ מים ממש ג) מי יקווה לשמוע מפי מלן שנס כמוהו׳ שיצוה שהאיש אל יסבול זדון;עקמאשתו המרינה דק ייעצהו להכותה באגרוף? חז״ל אמדו במין ערכם: יצר תינוק ואשה שמאל לוחה וימין מקרנת, והוא יתאנזד להחלק היותר חלום מגני אלם? מי לא יודע שהנשים בלוב ימיהם מצטערות חלושות המזג ורפות הבריאות פמס הרות, פעם מיניקות, גם בשעת ווסתן מצטערות ראול, ואיך מלך חנם מנל בני קלס, אשר דוח קולם התנוססה על שפתיו, יתן מקל רשע מקל חובלים גילי נעל מתקצף ׳ אשר*אולי הניע הוא נעצמו מלון אשתו ע״י מעשיו הנשחתיס׳ והלין עמה וישרים משפטיה? — אולם לדעתי גס פה לא סד הדורש טו3 לעמו, הסולל ממלת המוסר ומשמיע כשופר נועם המלות הנאות לאלם, להודיע נשער בת רבים מה שיעשה האלם ומי מיי צדקה וחסל; ולבדו לקוחים מחכמה המונית ־“ פאפולאוע S»B$״ זא5יע— ואנגן: חלק הראשון מהפסוק כבר באלוהו לש״י והמנלול יופי, ונפעמיהס הלך הבעל תיקונים לביאור ותרגום רא״א, ומה אוסיף על דבריהם? אולם בחלק השני נראה ני השס שמן מושאל פה להוראת השיע ההחלק והשיווי — דאז גלאטטע זאנ8טע געשמיידיגע צו בעצ״מען— כמו ומלק משמן חכמה (משלי כ) לנו לבדו משמן(תהליס נ״ה) השם יד אמל האוצ״הש לפי שעיקר נח והיכולת של אלם ביל והוא כלי מפן לכל מעשהו ופעולתו, ע״כ השם הזה משתמש בלשון ע״צ הרמנה לעניניסלבים ושונים ענ״ל עיי״ש לכן נלאה לי שגס פה מושאל סס יד מל ההודאה הנקלאת גל׳א — בעטר^גען ׳ בענעהמען ׳— יען רוב מגנשה גני אלם ׳ נעשה בעזר ילס ומעתה הכרוכה שעצת החנם הוא שיאמר עצמו נמלת הסבלנות שילבל על לב אשתו הנצית אתו לברי חן ורחמים, אולי ישובב לבנה אליו יהפוך דוחה ותשתנה לטוב לו ותתפייס אליו• וכן לדל דורש טוב ורודף שלום לרצות רוח הננעס, להיות מן הנעלבים ואינם עולבים, שומעים חרפתם ואינם מש ינים, ונפרט משוננת חיקם, אשת בליתם, ויתורגס: זיא פעובעמען צו זואללען היעסע דען דינר ■5ערבערגען; ער רו3ע ליעכער זיין זאנ5טעס כעטראגען (געגע! איהר) צו הילפע• יגיד ב— ר ש—ג—ר‘