Bikkūrē hā-'ittīm · 1824-01-01 · 1824 - תקפ״ה · p. Seite 44

»♦ ( 44 ) הנוגע׳ ונהעזרו מהסטת והאמצעיים אפל יוציאום אל הפועל ע״יהחנון וההלגל הלאוי י והסגות האלה שתים הנה גמין ונמספל: ,אס סנות מצוניות, שהן הלמוד והמוסר, ואס סטת פנימיות/ והן חפץ הנמש והבנת הלב נדצותינו להלמיג ידיעותינו ולהחזיק עמודי אמונתינו לגלי ימוטו מנסיוגי הזמן ומקריו. וגייפצנו לנונן את רגלינו ולשמרם מלכד« עד ני נלך גטח גארחות מישור ולא נתעה נמנונת הטעיות ונמשונת הספקות אז גולאי עלינו להשתדל תמיד נהשגת האמתיות ההכרחיות להשלמות המעלות והמלות ולא נלאה לחקור אחלי היסודות המעמידות אתהן על תלן ולנחון הספקות אשר יעמדו לנגדן לדעת נמה יותרו וינטלו (נמאמלם ז׳ל ודע מה שתשיב לאפיקורוס) אז נלך לנטח דרכינו ונשיג האמת על כנה, ואז מוסדות אושרינו יתחזקו, וקרסולי הצלחתינו גל ימעדו הן חיי הנפש יסנו גלכתס ויעלו תמיד מעלה מעלה, אין מעמל נמנורס ואין מנוח נמשכנותס(כמאמרם ז״ל הצדיקיס אין להס מנוחה לא נע״סז ולא נעיהג), ניוטגע נפש האדם לקאוף תמיד אל המעלה היותל גנוה, מימת פניהקדימה/ ומטלס צדקתה יתרחק עוד יומר ויותר, מדי עלותה ננית ה', לכן צריך האדס להוסין! אומן יוס יוס ולהלנות מלת יושרו, וכאשר יוסיפו ימיו ויאריכו שנותיו פן יינה שליעותיו וכן יפדזצו ויפה אמר הלל הזקן ע״ה: אל תאמין בעצמך עד יום מותך, ני נס הזקנה אינם עדינים לו לאדס לגל יסיג אחור וישוג ליסלה; וגס הצליק והחכם ניותרצריך סעל לתמכו ואזהרה אחר אזהרה להחזיקו נתוממו• א״כ נודאי צריניס אנחנו להשמד מאוד ולפקוח עינינו על דרכינו, לסקל מסלת חיינו מצווי מכשול הנפוצות מסניג לנו ולנצח המונעים ומקרי אסון ופגע השטוחים לנפות רגלינו, למען גונל מלט משחיתותס הן הולדות הזמן ומקריו, הפועלים שנוי ותמורה נמסיגת התנל ננללואו נמעללי האיש הפרטי, כלמו שלוחי ההשגחה האלהית וצירים נאמנים המה לנסות ולנחון את לננינו, למען חזק תומתנו ויושרנו, ולנענור השלים את נפשנו ורוחנו לטונ לנו כל הימים ולהשניענו אושל זמני ונעימות נצח• זכר( ידידי ורעי 1 את אשר ספרה לנו תולתינו הקדושה נפרשה שלפנינו, הניטו אל צוד חצנינו, זה אנדהס אנינו׳ איש המופת, נעל האמונה השלימה ודג פעלים ־ ראו נמה יגונות ועצנונות מצאהו, כתרוהו מנוחה הדדיכוהו, כמה נסיונות נתנסה י ועוד לא סד טעמו וריחו לא כמי ׳ עודינו מחזיק נתומתו ואמונת לננו לא השמנה; הוא אשר נימי עלומיו גודל נין עונך אלילים-, גלולי נית אביו סננוכו, וממוך חשנת אפלה