Bikkūrē hā-'ittīm · 1824-01-01 · 1824 - תקפ״ה · p. Seite 8

»4(8)4^ הגה״ה לפרק ב, חלק א׳ מספר מורה נבוכים ♦ רבים נמחבטו בתירוצו של הדג ז״ל לומר הא מימי 3פסוק והייתם ' נאלהיס שתרגום אונקלס ותכוון נרברגיא" אלא בפסוק ויאמר אלהים כן האלם הי' נאתל ממנו לדעת טוב ודע מאי אינא למימד ז ויש לישב לעתו באופן זה: רכנה ידוע שברא הקב״ה את הארס בעל בחירה חפשית *) בנדי לראות שלימותו ולהיטב לזולתו׳ לפי שזהו לצוץ קונו בבריאת העולס להראות שלימותו **) ולהיטב לבריות ***) , ולענין זה חנן אותו בצלמו להניר אמת וצדק האמת, הוא להבחין בין אמת לשקר ולעלות נסולס הידיעות הללו לדאות בכבוד גדלו יתברך (עיין אלון מורה פרק א׳ סימן א)• והצדק׳ דהיינו שברא את גופו מאברים שונים חלולים חלולים ׳ עלולים להדגשת צער ועונג דהיינו טוב ורע הגופניים, ועי׳יב נעשה האדם בעל צרכים ותאות כבע״ח אלא שנתן גו דיעה לכלכל צרכיו במשפט ולגמול חסדיגנותד דהיינו להיטב לבריות הנ״ל(שם), אבל כשהחל האדם למג ונעשו מזונותיו קשים ובנפשו יביא לחמו, נמעט אין דעתו לדאות במחסורו של חנירו, ואין צריך לומד לדאות במעשה ה' וכבודו׳ והן אמת שאח" נ נתמכמו להקל עול הפרנסה ע״י מלאכת פונות ***•) עד שהערימו להמציא להם תחבולות שונות גם בחכמת טוב ורע גופניים ׳ _ טבחות *) ר״ל שיגור לו האדם מעצמו איזה עסק עושה סירוי!, לגמרו לפי שעה או להתחנך 5ו להיות מהיר גתלאנתו זו, ואס אירע לו איזו מקרה הל טוג ורע, אזי יכול הוא ליטול עצה «פשו להוציא הפסדו נשכרו, לאסוקי רצון הנהמי שאין גו נח לזוז מעצמו כל עיקר אלא אס כן נזדעזע ע״י איזה מקרה של טוג ורע ונזקק לעשות פעולתו תיכף ומיד ע״פי הנאה וצער של חותה רגע• **) נשז״ל כל מה שגרא הקג׳ה לא ז.רא אלא לנגודו, ונאמר להודיע לגני האדם גגורתיו וננוד הדר מלכותו, ויפה דקדק הגאון החסיד מווילנא נ׳ע שמילת דנרא שגקדיש מופסקת מן כרעותיה דקאי איתגדל ויתקדש דלעיל תינה, וכרעותיה ר״ל נמו שעלה גרצונו תחילה שיתקדש שתו, נננ״ש ונקדש נננודי, ודומה לזה מ״ש גנוסח על הכל יתגדל שמו של ממ״ה ונוי כרצונו ונו׳ונרצון כל נית ישראל ***) עיקר ההטגה לגני אדם שהרי הותר צער שאר נע״ח לצורך האדם *"**ן מין לגדל עדרים להנוה מחלזם וגשדס צמרם ועורם ולעזודת תשא ולגדל צמחים לסירות ואילני סרק לגנק ולהסקה, להתחמם ולצרן> את הנרזל לכלי ־ עגודת