Bikkūrē hā-'ittīm · 1824-01-01 · 1824 - תקפ״ה · p. Seite 5

3» (5) *3 אלהים לא דמה *גליו ביופיו ׳ הושוו לענין היופי בלבד ׳ וכן חמת למו כדמות המת נחש, דמיונו כארי׳ ונו', כולם לענין איוה דמיון שלהם לא בתמונתם ותוארם, וכן מה שנאמר דמות הכסא, דמית כסא וכיוצא בזה, ד;ל לעניך הרוממות וההתנשאות לא לענין תמונת כסא בצורתי המרובעת לעובי׳ ואורך רגליה וכיוצא בזה כדעת הטועים׳' וכן פירוש דמות החיות שבמקרא/וכיוצא בזה• לפיכך כשנבחון האדם מצד השכלתו, שעי״כ הוא רחוק מאד מכל הברואים תחת השמש, ובפרט מצד השגת שכלו הפנימית, שאין בה שום שותפות לחושים הגופנים שדו ולא לשום אבר מאברים, אז יתכן לומר שהוא מעין השגת הבורא יתברך, שאין לה שום סיוע אברים וחושים ח״ו, ואע״פ שאינו.דמיון באמת, אלא בכדי לסבר את האוזן׳ מפני כך נאמר באדם שהוא בצלם אלהים ובדמותו על שם השכל האלוהי'המדובק בו לא לענין דמותו ותוארו ח״ו• פרק נ¬ זה כמה שנים שהקשה לי חכם אחד קושיא גדולה, ויש להתבונן בקושייתו ובתירוץ שלנו עליה, וקודם כל דבר אקדים לך ׳ שכבר ידוע שמלת א ל ה י ם בלשון הקור ש' משותק לשי״ת ב״ה •ולמלאכים ולשופטי ארץ• ומצינו שתרגם אונקלם על פסוק והייתם כאלהים יודעי טוב ורע, ותהון כ ר ברבי א׳ מלשון שופטי ארץ כנ״ל, והוא פירוש אמיתי ־ ועתה נתחיל לבאר ענין הקושיא ופירוקה הנ״ל: אמר המקשה, לפי משמעות פשוטו של מקרא׳ שבתחילה לא נברא האדם אלא להיות דומה לבהמות וחיות שאין לתם שום שכל ומחשבה לידע להבדיל בץ טוב לרע כלל, ולאחר שחטא נשכר וזכה למדריגה הגדולה שלו, דהיינו להיות בעל שכל והשגה שהיא עיקר מעלת האדם שאין ערוך אלי' בכל מעלותיו ומדותיו האחרות כולם, והוא עיקר מין האנושי כנ״ל, והרי אין לך תימה