Bikkūrē hā-'ittīm · 1823-01-01 · 1823 - תקפ״ד · p. Seite 237

Ä* ( 237 ) 5נך כמדיד חלילה׳ ועליז לא היה יאוי לד3ל רכות, אף אם שגגה היא (ששגגת תלמיד עולה זדון) לק אהנתך קלקלה אי! השולה שלא לפגוע 3ך מ״הד(נמ״ש על המליאה הגדולה) ני מי לא יממה ויעמוד משתומם על ני גנה לכך להשמיע לאזני ד3ליס כאלה ׳ לחדש ד3ל מעתה ׳ להכריח גל ישלאל הנפולים 3אל3ע לעשות נוכי? אשל לא ידעו ולא ראו ולא שעדוס אנותינו הגולים 3אךן לא להם זה אלפי' שנה, גם אינם לפי ט3ע ארצות אלה דק נאי׳י לנדה נהגו נזאת לפי שהיא ארן הריס וסלעים ולא ממצא להם האדן נמפירה נעומק הקדקע ונמ״ש אצל הנוכין הנל לפי הסלע, או היעלה נדעתך שלא ק3לו 3א״י אלא 3כונין לא 3ענין אחר אף נמישול וננקעה; לא כן, הלא 3נ״מ שנו מנין וקנדות (שהם 3חפירה עמוקה) גם נזנל נמ״ש שהיו קונדן 3מהמודות אף ל״צ צוה לקנרו תחלה ננקעה נדי שיתעכל ה3של מהל, ומה החלום הזה אשל חלמת מן הכונין שנשנילס חללת נל הממה להפוך קערת כסף האמת הפך ומחה יגל פיה, גסנור היית ש3הן דווקא יכולין לפקוד המתים מש"נ נק3מת, לא נן 3ני; ני זנרון אחד עולה לשניהם, תדע שהרי גס הטור הניאה נסי׳ שצ״ד אף שהיה מוחזק נידו המנהג שנתפשט ננל הגולה שנטלו הנוכין, וטעות הוא נידך לחשונ שנכונין היה המת גלוי לצין לפקדו ולמשש נו נמו!נחי אין זה אף לדל״ו שלא נתנו עפר מ״מ היו סימנין אותו נעפר וסותמין הכוכין גאנניס, ותו הא הרמ״נס נפק לאפך שנת3 נפירוש (נהי אנל פ״ד) נענין קנורת הנונין שחוזרין ומשלינין עפר חפירת הנונין והאנניס על המת הלי שאין נין קנודת נוכין לקנורת חפירה כלום נענין הלז (לא הוצרכו לכונין אלא מפני ההכרח שלא מצאו אדן ישלה) מ'מ לגל הפקידה אחת היא לשתיהן לנונין ולקניות■ א״ב יאה גס ראה אס כנים דנרי או היתפנו דנייך (לגזור גזרה קשה או להפקיע איסור של חז״ל מנל וכל) ולהשליך נל לנרי אגדתי אחרי גיוך׳ אשר נאמרו ממנה ימירה ואהיה ( לא תהפנם לאינה) נדי להסיר ממך עקשות פה ולזות שפתים ולא לחת מקום לרדות (שנלא״ה רנו המתלוננים על מעלתו שמגדל כלג —:-) חשנתי תוסיף ני אהנה גמיש הונח לחנם ני לא נאתי. לקנטר ולהלחם עמך דק להרניות שלומך שלא יפגעו נךז מדי נפש נשמעס שאמה פונה להנלי נכי ננד וחושב לשנות מנהג ישראל הגוי הקדוש נולו סא״א שיטעו נו ולא הגיחו על זה נל החנמים דעדיפי מנניאיס (ולא נעלם