Bikkūrē hā-'ittīm · 1823-01-01 · 1823 - תקפ״ד · p. Seite 216

&* ( 216 ) Kä יזמר ממיל את המיתה, וישוננתשונהשלמה, ני המיתה תנא בפתע ויהיו נצוויס טלם חזרו בתשובה וא״כ יהא המות יע להס מצל עצמם. לא מעצמותו ׳ ני טו3 הוא אם p הלנל׳ אחי ורעי? מלוע ממונו בזנרנם את המות? למה יעצב לננס נמות איש יקר לנפשנס? הלא טו3 נמל המת הזה ואתם תקנאו נו, ותננועל טונתו? אמנם לא עליו תלונתינם, ני אס מל חסלוננם אתם מניס, כמו שאמי הספדן בכו לאבלים ולא לאבדה שהיא למנוחה ואנו לאנחח• ני העצ3 לאדם על לנר המת, הוא נל עת על הטו3 אשל חלל להיות לעצמו• יזה י3נה על אוה3 נאמן, אשד התעלס עמו נאהבים, ומצא נעס 3ח3דתו/ וזה על איש גדול אשר החזיקו והטיב עמו. וזה על רנו אשד למד ממנו, וזה על אשמו אשת נעורים אשל אהב ועתה הולך עלירי; ולנים יבכו על המת עצל החמלה, 3עזו3 אחריו אלמנה ויתומים נעזנים 3ארן מבלי מנחם ־ וזה ינכה מצל מורל הלבב׳ נזכרו את מעשי אנוש ותחנולותיו ני הבל המה, יפחד לנפשו אולי דהר יבא יומו וכן ימצאו סבות המעוררות את האלם להתעצב על המת, אף שצפוניס המה קרנו ולנו יודע מלת נפשו מבלי שוס ל3 על סבתו• י ונעלה אחת מספל עשלה אנשים תמצא נלם בונים על מת אחל׳ ולנל איש מהם סנה מיוחלת וענ׳ז האבל והעצב להיותו לנל המסור אל הלב ׳ אין לו שיעול ( ני מי יתן קצבה להתפעליות אשל בנפשו? ) זה יחלים וידים, וזה יוריד דמעות מאין הפוגה* וזה •ליס קולננני, איש לפי צעלו ומלות נפשו ומזגו, ונזה אין לשוס שיעור " לנן הזניר נל פעס הנניא מפלה גלולה אשל יבא נעס נמשל אבל יחיד, לא כאבל הלנים אשל ישתנו סנותם ומנאונם נפי מצנם ומזגיהם, ני אם נאנל יחיד הנעצג אל לנו אשליולע מרת נפשו• וזה שאמר הנביא (ירמי׳ז׳ניו) בת עם׳ חגיי שק והתפלשי באפר אבל יחיד עשי לך מספד תמרורים ואפל (עמוס ח' ט,) והפנתי חגיכם לאבל ונל שירינס לקינה והעלתי על נל מתגים שק ועל כל ראש קרחה ושמתיה כאיל יחיד ואחריתה כיום מר כי האנל היחיד היא מרה מאד ־ אמנם אנל לניס אשר יתחייב לנו מצל הקנלה׳ נמו שנתמיינכו לנכות ולספוד למת גדול הלול׳ איננו אלא לננודו של מת ולהגדיל תורתו ולהאדיר את המעשים הטונים אשד עשה ־ לא נמו שיחשונ ההמון שהחוג הזה הוא להתאנל נל3 נמו האבל יחיד שזכרנו. זה אינו, כי איך תפול צווי מוסדית על לנליס שבלב ותלויס במלת הנפש מי יוציא שחוק מפי דבלי יעיר נפשי לשחוק, ומייועילני לבנות מבלי הפעיל ננפשי סנהלנני. , ומבלי