Bikkūrē hā-'ittīm · 1823-01-01 · 1823 - תקפ״ד · p. Seite 137

sm (131) *a ״קללה לו, שע״י עניותו נדחק להכנעה הזאת‘/ מי לא יאה את הלחן נלנריס האלה? אולם לדעתי נמוג הדר הוא ללמד כלל גלול איך יתנהג האלם לעומת מחנדתו נאנזוזת מדעים נפלשה הזאת פסוק נ׳א אמד החנם: מ5דן> לכסף׳ ונול לזהג, ואיש לפי מהללו׳ פירוש הלמ״גן לפי מה שהוא מהלל אחרים; ונגר קדמוהו נגאול הזה הרג הגאון רני עזריה פייו נספרו גינה לעתים מלק ג' דרוש ע׳ה על פי הלניים האלה צריך האדם להזהר מאד לנלתי הלל את דעהו טרם גחנו היטג ננור הנמינה, ואם יהיה המהולל איש ננל אזי יאמרו על המהלל לא טוג הוא ממנו והוא מגיא קללה על עצמו ־ והכה שולש חשב יורה לפעמים על המעומד לסננת לנר מה ננתונ והאניה משנה להשגר (יונה א', ל׳ *) דאז שיף דראהטע צו שייטערן, ונן יאמר הציפתי j’ai pense tomber וזה טנת הנתונ: מי שענרך דעהו נקול גדול׳ קול נרמה נשמע נפיסום, ננקר השכם טלם הנחנו» קללה תחשג לו ויהי' תרגומו ז וועד זייגען 5ריינד 5אראויט אוני א^ציפריהע KöfcfS ׳ דעם דראהעט 5עראכטונג־ אולי גס זה טנת המאמר: אל יספי אלם נשנחו של חגרו, שמתוו שנהו נא לידי גנותו׳ הפעל ספר נופל נלשון התלמיד על סופר לגרים גלי גחינה נמו אשה מספרת עם נעלה (שוועטצען) ושם גנוי! עם הננוי לא יורה על המשונח ני אם על המשגה• השמש