Bikkūrē hā-'ittīm · 1822-01-01 · 1822 - תקפ״ג · p. Seite 150

( י>5< ) ונו׳, רמו שזניתי פ" ע מאמל א׳ ושמואל הקטן פ* ק לסנהדדין וסוטה פיק עגלה / אף הוא אמר נשעת מיתתו שמעון וישמעאל לסרגא וננוהי לקטלא ועקן סגיאן ונו׳/ עד ני נהנתן גס נן על קלת חסידיס 3ת קול על לגרי חול היו המלות הארמיות ׳ כפי המוזכר נידושלמי לסוטה פיק עגלה. וגמרא לידן פרק אלו נאמרין׳ ומגלת תענית פ׳ י״א, יוחנן כהן גדיל שמע קול מגית קדש הקלשיס שאמד נצחו טליא לאזלו לאגמא קרגא גאנטיונא ונו׳• — והנה מפרסום הארמי אז אצלם תמצא ני המעתיק לנוצרים גהקדמתו לספר יהודית ולספר טוגיה המקוגלים להם ולא לנו נתג שהעתיקם מן הלשון הארמי אשר גו חוגרו, ני הס ומעשיהם היו אחר גלות fגל " לא נן ספר נרוך שהוא היה תלמיד ירמיה גפני הגית• מספר חוכמתא לגתא לשלמה הנקרא ספד החכמה שעליו אמלהרמג״ן גהקלמתו לפירוש התולה: ראיתי הספר המתורגם ונו׳(אשד נל לגליו תמצא נפרק זי ממנו)<%3v הוי! אצלי, אס לא נעתק / שחונר מאת המלך שלמה גלשון ארמי לשלחו אל איזה מלך אשר נקצה המזרח אולם עזרא הנהן לא שם ילו ני אס נספרים שחוברו מאת הנניאיס גרוח הקדש ולשון הקדש, גם חכמינו נגינה והשכל לא קיימו רק המאושרים זמקויימיס ממנו וכן נראה שגם אחר החדנן נמשך המנהג ההוא נפליטה הנשאלת בירושלים וסניגותיה כלשון הזוהר לדשנ״י וחביריו ־ ור'יוחנן חגר את הירושלמי נאדמי קלילא נלגליהס ריש נ״ק / ונמנלה פ״ק אמד ל' יוחנן נהידנא כל הו!נא טליא ונו' ולשון השטרות ההמוניות גס גמשנה וגריתא. כנן נוקנין, בנין וכחן, מקרקעית תהוטאונו׳, נמו שזנד געל ספר כריתות חלק לשון למודים שער נ' סימן ל״ו• אך אין לזנור גענין זה הארמי הנמצא בגמלא לילן וקצת תפלותינו נ׳ הוא מלשון חנמי 3גל וסלריס אשל נתנו שם נמו שכתבו בעלי התוספות נשם ל״י פיק לגרנות לערן הקדיש שהיו שם עמי הארז אשד לא היו מכירים אלא אלמית שהוא לשונם ־ ) האמנח סניג לחרגן שני ה' הטוג ני לא נלו רחמיו למען לא תשנלד תורתו הקדושה ננתנה ונלשונה מפי זלענו נגע בלב נל חכם ל3 מן התנאים ונפרט דנינו הקדוש ומסרו לנו נין יתד המסורות את לשון הקדש ונתג הקדש על מכונו הן גתורה נגיאים ונתונים (אשר לנל הפנים כדגל הלל הזקן אל הגד פרק 3' לשנת מהם קילנוס) הן גמשניות בריתות ותוספתות שכלם התאימות ונסף נגחו לשון צליק י גס פעמים מות יתישל העיון בהלכה מהרגישנו כי סתם תלמודא יכניס קצת מלות ארמיות